יש ילדים שמסגרות לא עושות להן טוב,לי למשל המסגרת של בית הספר התיכון הייתה מעל ומעבר ליכולת ההכלה שלי

יש לי כאמור הפרעת קשב שלא אובחנה ודיסקלקוליה (אגב הפרוש שלי לדיסקלקוליה  והוא לא מדעי,זה כשאני רואה מספרים הראש שלי נאטם,ככה פשוט)

בבית הספר התיכון ביליתי מעט מאוד,או שלא הופעתי או שלפני הצלצול בשעה 8 בבוקר הייתי מוצא פרטנר,חותכים דרך הפרצה בגדר האחורית של בית הספר ונעלמים.

כמובן שהיו ימים שהגעתי לבית הספר וישבתי בכיתה אבל סבלתי מאוד ואני מניח שבלי לחשוב הרבה על מה יהיה מחר כשאבא שלי ידע שנעדרתי ועל איזו תעודה אקבל ,פשוט הדחקתי.

בשיא המשבר האישי כידוע שבועיים אחרי שאמא שלי נפטרה העיפו אותי מבית הספר.

על פניו המעשה היה מעשה אכזרי,אבא שלי וסבתא שלי שהיו עסוקים בלהתאבל על אמא שלי מצאו בתוכם כח להלחם נגד ההחלטה אבל המנהל צדק מבחינתו ,הייתי חרה תלמיד,התעודה שלי הייתה מלאה בציונים שליליים והוא לא ממש ניסה להבין למה זה קורה או איך,לא היו  פסיכולוגים או עובדים סוציאלים שידברו בשבילי והוא שניסה לשמר רמה מסויימת בבית הספר מצא שהכי טוב זה להפטר מהחלשים ושמישהו אחר יטפל בהם.לא הוא.

לכאורה הייתי צריך להיות מוטרד ומודאג מהמהלך אבל בגיל 16 אתה רק חושב על העובדה שמהמסגרת הזאת התפטרת ואתה מקווה שהמסגרת הבאה תטיב איתך.

אז המסגרת הבאה הייתה תחת הכותרת של בית ספר אקסטרני ושם לא הייתה מסגרת בכלל. כלומר מעבר להגעה לכיתה ב8 בבוקר ויציאה מהכיתה בסוף יום הלימודים לאף אחד לא היה איכפת אם למדת או לא.

אבל כמובן שלא בי עסקינן,זו הייתה הקדמה למה שאני הולך לספר.

2 הילדים הגדולים(הגדולה עם הפרעת קשב וריכוז מאובחנת ועם הקלות,צלחו את התיכון,עשו בגרות ולא היו איתם שום בעיות בבית הספר.

מהר מאוד זיהינו שלילד הצעיר יש בעייה דומה לשלי,קשה לו עם מסגרות ואם עניין הקושי לא היה כזה ביג דיל בבית הספר היסודי ובחטיבה הצעירה ,בתיכון הוא בא לידי ביטוי עם כל הקשיים בחטיבה העליונה.

לקח קצת זמן שהבנו שזו בעיה,למרות שמבחינת לימודים הילד הוציא ציונים טובים וגם המורים התפלאו על איך זה הוא נעדר משיעורים ובכל זאת מוציא ציונים טובים במבחנים.

צריך קצת מזל אני אומר בראייה לאחור, לפגוש מורים טובים ואם אתה לא פוגש כאלה בדרכך הפתלתלה בבית הספר התיכון אתה בצרות.

יש מורים שאולי יודעים ללמד אבל הם שחוקים ועייפים ומי שלא צועד בקצב שלהם מי שהם רואים כחריג מכל מיני סיבות הוא מסומן וחבל לו על הזמן

וכך הבן הצעיר נפל בכיתה י' לידיים של מורה כזאת ובסוף השנה המועצה הפדגוגית של בית הספר החליטה לסלק אותו על התנהגות . היה ברור שהמועצה הפדגוגית היא בדיחה ושצריך לקעקע פעם אחת ולתמיד את צביעותה.

מי האנשים שמסתתרים אחרי השם המפוצץ שאתם רואים בתעודה שלכם שאומר "המועצה הפדגוגית החליטה שאתם זכאים לעלות לכיתה יא'" וכו  או שהמועצה הפדגוגית עלק החליטה שתסיימו את דרככם בבית הספר הזה ?

אז המועצה הפדגוגית מורכבת ממורי בית הספר. מורה שרוצה להעיף תלמיד שעושה לדעתה בעיות מעלה את שמו והמורים האחרים שמתרשמים מדבריה של המורה המציעה אבל לא ממש מכירים את התלמיד מצביעים על הרחקתו מבחינת יד רוחצת יד. אני אתמוך בהרחקת התלמיד שלך ואתה תתמוך בהרחקת בריון מהכיתה שלי.

לשמחתנו יש לנו קשרים בשרות הפסיכולוגי ובמשרד החינוך ובית הספר לא יכול היום לעשות מה שהוא רוצה.ומי שלא יודע את זה,נמצא בצרות

מהר מאוד קעקענו את החלטה והילד חזר, עלה כיתה לזרועותיו של מחנך אחר שלמזלנו הטוב ידע להכיל אותו.

כהורה מה אפשר לעשות ואיך ,עם ילד כזה שמסגרות לוחצות עליו והוא לא מפנים בגיל הזה שהוא חייב ללמוד כי זה העתיד שלו?

רק לדבר להסביר לתמוך גם לכעוס ולהוכיח לעיתים אבל זה פחות עוזר. למרוט שערות ,לדבר עם בית הספר ,לרכך,להבטיח ולקוות שהילד מבין שהוא צריך להשתנות לטובתו.

השנה האחרונה הייתה שנה לא פשוטה מבחינתנו ואפשר לומר שגררנו את הילד לקו הסיום למרות שציוניו בבחינות המגן, המתכונות ובחינות הבגרות שציוניהם כבר ידועים היו טובים ולמעלה מזה אבל בית הספר רוצה שהתלמידים ילכו לפי הכללים ואני מסכים איתם מה לעשות שהילד פחות?

כל הסיפור הארוך הזה בא לספר שקיווינו שבצבא זה יהיה שונה,הילד יתבגר,יבין מה זאת אחריות כי כאן אין לנו יכולת להתערב,אין את מי להפעיל,הצבא זה לא בית ספר,טעית? פישלת? אתה משלם על זה. אתה לא יכול לפרש את הפקודות שאתה מקבל כרצונך כי הן ברורות וסטייה מהן תגרור עונש. אנחנו רק יכולים כרגיל להמשיך לתמוך מרחוק לדבר איתו ולקוות שיבין ולנסות להקל עליו כשהוא מגיע לחופש אבל התמיכה שלנו מסתיימת בשער הבסיס.

בשבת שעברה הוא ועוד 3 חיילים נשארו שבת לשמירה בבסיס,זה לא היה עונש,למזלו הרע הייתה הגרלה ושמו עלה

אחד החברים חלה ושמירה שהייתה צריכה להיות די קלה הפכה קשה יותר כשמיום חמישי עד יום ראשון שהחיילים חוזרים לבסיס 3 חיילים שומרים סביב השעון.

בשבת בלילה הוא עשה "טעות בשיקול דעת" כפי שהצבא הגדיר את זה והמפקד שלו אמר לו שהוא יענש. 

ביום ראשון הם יצאו לשטח ל5 ימים והילד הגדיל לעשות ובסופם עם כמה אנשים נוספים נבחר למצטיין מחלקתי,מההבטחה לעונש הוא שכח או שהדחיק.

ביום חמישי האחרון ב11 בלילה העיר אותו המפקד שלו מהשינה ואמר לו שהם החליטו שעל מה שעשה הוא ישאר שבת וזה אומר שהוא יסגור 21 בבסיס.

טוב אין צורך לומר שהיה מאוד נסער וחשב שההחלטה לא צודקת והיה אפשר להסתפק בשעות ביציאה וכו'

מבחינת ביגוד הוא היה קצר  מכיון שבגלל ששהה שבוע בשטח מחוץ לבסיס לא נשארו לו גרביים תחתונים וחולצות נקיות והוא ביקש מהמפקד שלו אישור שאנחנו נביא לו את הדברים.

התכנון היה אם המפקד יסכים שניסע לנו בנחת בשבת ונביא לו גם אוכל. אבל השעות ביום שישי נקפו,המפקד לא חזר אליו עם תשובות  או שאמר לו בטימטומו באחת השיחות ש"הצבא לא רוצה שאזרחים יבוא לבקר מרחוק כי חס וחלילה יכולה להיות להם תאונה"

סליחה? אתה דואג לי? אני אדם בוגר ואת הבחירות שלי אני עושה לבד בלי העצות שלך ואם אני חושב שאני יכול לנהוג מגוש דן לקציעות בזהירות ולחזור בזהירות תחסוך ממני את התובנות שלך.כשבשעה 3 אחר הצהריים ביום שישי הוא עדיין לא קיבל אישור החלטנו לנסוע.ארזנו תיק שמנו גרביים תחתונים חולצות  טריקו וקצת ממתקים ונסענו.זו הדרך שלנו לתמוך בילדינו ולא משנה מה הם עושים

על הוייז לוקח שעתיים נסיעה לצד אחד ובאיזשהו שלב כשעוברים את באר שבע הנוף הוא רק חול וחול.10 דקות לפני שהגענו לקציעות הילד התקשר אמר שהמפקד שלו לא מאשר להביא לו דברים. אבל כבר הגענו ואין מה לעשות,מה,נסתובב? הגענו לש"ג הילד חיכה שם כבר,העברנו לו את התיק התחבקנו והתנשקנו סובבנו את האוטו ונסענו. המפגש היה פחות מדקה אחת !!

יכול להיות שהקצין ידע בסוף שהיינו,יכול להיות שהילד יוענש שוב,זה לא בידיים שלי ואין לי שליטה על זה. 

אחכ הילד התקשר ואמר תודה ואמר שהביקור הקצרצר הזה חיזק אותו ומאפשר לו לעבור את סוף השבוע הזה ובשבילי זה מספיק.

שעתיים לקח לנו להגיע חזרה. השבת כבר נכנסה ולארוחת ערב שלמזלנו הכנו אותה לפני שנסענו ישבנו זוגתי ואני ודודה ש. כי 2 הילדים הגדולים עבדו.

לא קל להיות הורה אבל אני מברך כל רגע על הילדים שיש לי.

אני סיימתי תיהיו טובי