אתם יודעים ,אני אוהב ללכת לראות משחקי כדורגל,אני אוהד של הפועל קטמון ירושלים ואני חבר בעמותת האוהדים ואתמול ניצחנו.

את ראשון לציון שהיו הנאחס שלנו.

עד כאן על כדורגל ומכאן נדבר על אוכל באיצטדיונים.

מדהים כמה עלוב מגוון המזון שיש באיצטדיוני כדורגל.

אני כמובן מדבר על הליגה השניה(למרות שאיצטדיון טדי בירושלים מארח גם משחקים של ליגת העל וגם ארועים לאומיים ובינלאומים)

איך זה הגיע למצב שבמגרשי כדורגל מוכרים בקיוסק לחמניה עם נקניקיה ותו לא?

כמה עולב זה לאכול נקניקיה בתוך לחמניה עם קטשופ או חרדל?

מה,אי אפשר לגוון? אין אוכל רחוב אחר?

לא מצליח להבין למה מוכרים רק את זה ועוד חטיפים כאלה ואחרים כולל כמובן גרעינים שחורים שכנראה זה must.

אז בשנתיים האחרונות הבנו את הפואנטה של הלחמניה עם הנקניקיה המסורתית והתחלנו לעשות 2 דברים.

אחד זה פשוט להביא אוכל מהבית,נכון כמו לבית הספר ,תצחקו.

אבל מכיון שאנחנו נמצאים כ4 שעות מחוץ לבית או שאוכלים לפני שיוצאים למגרש,או שפשוט מתקינים 2 כריכים טובים שמים בשקית ניילון את שקית הניילון שמים בתיק גב נוח ויוצאים למגרש.

בכלל בשנה האחרונה מצאתי שמאוד נוח ללכת למשחק כדורגל עם תיק גב פשוט כזה. לתוכו אני מכניס את ארנק המסמכים,הטלפון,בטריה ניידת שכבר מוטענת,כריכים ולפעמים כובע. 

יש איסור מוזר להכניס בקבוקי מים למגרשים אולי בגלל השימוש שנעשה בהם כשהם ריקים או כמו אתמול אם שופט ב.ז. כמו שהיה אתמול ,אם לצופים היו בקבוקי מים מלאים הם היו נזרקים עליו ובצדק.

אבל אסור להכניס בקבוקי מים ואם אתה הלך צמא  ביום חם כמו שהיה אתמול באיצטדיון בנס ציונה בקיוסק מוכרים כוסות מים! משהו שהוא ייחודי רק למגרשי כדורגל.

הדבר השני שאנחנו עושים זה לבדוק לפני המשחק איפה נמצא המגרש ולבדוק מקומות לאכול בהם.

ככה הגענו לחומוס אליהו ביוקנעם,לפלפל טוב בקרית אתא שלא לדבר על זה שכשקטמון שיחקה בליגה א דרום נסעתי עד אילת כדי לראות משחק ובשביל לאכול משהו(נקניקיה בלחמניה אלא מה ובקבוק שתיה בחום של אילת היה שם גזלן לא פחות ולא יותר שממנו קנה כל הקהל.

 ועוד כהנה וכהנה מקומות

ואם במקומות של אוכל עסקינן כאלה שקרובים לאיצטדיונים בליגות נמוכות יותר או בליגות לנוער שהמשחקים בהם מתקיימים בשבת בבוקר, בכלל אין קיוסקים במגרשים ואין שום דבר פתוח בסביבה וחייבים להביא אוכל מהבית.

בסביבת המגרשים של קבוצות מליגת העל כמו בנתניה,בפ"ת בחיפה  הבינו את הפוטנציאל של 7000 ומעלה אוהדים שמגיעים למקום אחד,

ופתחו מקומות של אוכל ברחובות הסמוכים לאיצטדיון מרחק של כמה דקות הליכה,במושבה בפ"ת ובמגרש בנתניה יש מקומות של אוכל במתחם האיצטדיון כך שלא צריך להרחיק לכת.

לסיכום אומר כך יונית:אדם מתחבר לזכרונות ילדותו,לרגעים שאביו לקח אותו למשחק כדורגל,למשחק שהוא ראה בשלג שהסתיים בנצחון דחוק של קבוצתו,למעשה כל החיים שלנו הם זכרונות שבאגף משחקי הכדורגל לדוגמא הם בסך הכל זכרונות מתוקים גם אם שזורים בהם הפסדים צורבים כמו ההפסד ההוא ב30 למאי 2003 כשהפועל ירושלים הפסידה לרעננה ולא עלתה בגלל זה לליגת העל.

למחרת אגב פתחתי את הבלוג הזה.

אז איך זה שלצד הזכרונות ממשחק הכדורגל,משחקנים כאלה ואחרים משירת העידוד האדירה כשמנצחים ולא פחות שמפסידים איך זה שהאוכל שאנחנו פוגשים במגרש הוא כל כך תפל ומחורבן ומתי יהיה שינוי?.

בלי קשר:

הבן החייל הגיע אתמול הביתה אחרי 21 יום בצבא,השבוע הוא נבחר למצטיין מחלקתי,בשבוע הבא יש לו שבוע שדאות שבסופו יבוא שוב הבייתה והוא כבר עידכן אותנו שב10 לאוקטובר אנחנו מוזמנים לטקס ההשבעה בכותל,

טקס שכבר כתבתי עליו פוסט מפורט כשהבן האמצעי נשבע אמונים והפוסט הזה מתגלגל ברחבי גוגל כמדריך אמין ואמיתי לטקס בכותל בפרט ובצהל בכלל.

אני סיימתי,תיהיו טובים