אבא של זוגתי אושפז אתמול בבית חולים בגלל חום.

זוגתי ואח שלה "בילו" בחדר המיון בבית חולים אסף הרופא מהשעה 15:00 עד 23:00.

אז החליטו לאשפז אותו והעלו אותו למחלקה וזוגתי נשארה איתו.

מרגיז אותי בקטע הזה שני דברים:

האחד ,מה יש להם בדיור המוגן שהם ממהרים לאשפז אדם עם חום?

כאילו מה,אין אמצעים להורדת החום  בדיור המוגן?

ישר להזעיק את המשפחה ולהחיש אותו לבית חולים?

נכון האיש מבוגר עם אלצהיימר,כבר לא מסוגל ללכת באופן עצמאי ומתנייד בכיסא גלגלים אבל זה חום ראבק,הוא לא חטף התקף לב ולא שום דבר מסכן חיים דומה.

דווקא אישפוז במחלקה  פנימית בבית חולים חושף אותו לסכנות כאלה ואחרות למערכת החיסון החלשה שלו. 

אז נגיד והחום היה חום גבוה והתמודדתם עם החום על ידי מתן כדורים להורדת החום וזה לא ירד.

אוקיי תשלחו למיון, אבל ברור שיש כאן סוג של כיסוי תחת מרגיז,

דומה קצת לזה שילדכם לא מרגיש טוב ובית הספר "מזעיק" את ההורים ומעביר אליהם את האחריות.

הדיור המוגן מקבל הרבה מאוד כסף כדי לטפל בדיירים שלו. נחמד שיש להם פעילויות תרבותיות,שהמקום נקי ומאיר פנים והצוות מכיל ומצויין,כך צריך להיות.

אבל החוכמה להיות שם בשבילם לא רק כבייבי סיטר אלא גם כצוות מטפל  ומסייע כשאדם חולה.

ואיכשהו לא נראה לי שנעשה מאמץ להוריד את החום

,הרבה יותר קל להזמין אמבולנס להזעיק את המשפחה ולהעביר את האחריות למישהו אחר.

את  העובדה שזוגתי מסורה ודואגת אני לא יכול ולא רוצה לשנות.

יש לה עוד ארבעה אחים ואחיות מלבדה והאחות השישית גרה בחו"ל. הייתי שמח שהיא לא תיקח על עצמה את כל הנטל  ושזה יתחלק בין כולם,

לצערי זה לא קורה.

בלי קשר:

בתקופה האחרונה אני מוצא שיותר ויותר קשה לי לכתוב כאן.

אני מציין עובדה ,אין לי מסקנות או הארות מיוחדות.

יום שישי,נובמבר.

אני סיימתי,תיהיו טובים