אין לי חשק לכתוב,הנה אמרתי את זה

זה לא שאין לי על מה לכתוב,יש לי,אבל זה לא כמו קודם שיש מעצור כתיבה

ואתה מסתכל על המעצור הזה,מכבד אותו על הימצאו בתוככך ואחכ מאפשר לו ללכת כי זה בסדר שהוא נמצא ואחלה שהוא הולך.

אני מרגיש מאז המשבר הגדול וההכרזה על הסגירה של ישרא וההשארות שלו באוויר שמשהו השתנה בי.

אין לי חשק לכתוב בבלוג החדש שפתחתי בוורדפרס כי שם זה שונה ומעצבן ואני לא מסתגל לפורמט  והחלטתי שעד שישרא לא יסגר סופית לא אעשה נסיונות כתיבה שם

אבל אני לא מרגיש חדווה בכתיבה גם כאן.

עוד חודש וחצי אני חוגג 15 שנה שאני כותב כאן,חתיכת חיים אה?

אז בפעמים הקודמות שהיו לי מעצורי כתיבה ושקצת נמאס לי לא הכרזתי חו"ח שאני מפסיק לכתוב וסוגר את הבלוג כי זה צעד דראסטי בעיני,קשה מנשוא

וגם עכשיו אני מאוד נזהר מלהצהיר הצהרות ואני משתדל להיות מדוייק בתחושותי:

אין לי חשק לכתוב,אבל אני שמח שיש לי בלוג ושיש לי אפשרות להשתמש בו

ואני לא מבטיח כלום לאף אחד מלבד לעצמי.

כשהעליתי בפני זוגתי את התחושות שלי לגבי האפשרות להפסיק לכתוב הופתעתי מהתגובה שלה

היא שבהתחלת הדרך לא ממש הבינה למה אני משקיע בכתיבה ולמה אנשים שאני לא מכיר כל כך חשובים לי ,אמרה שהיא לא מאמינה שאפסיק לכתוב והיא גם לא ממליצה לי לעשות כך כי זה חלק ממני והיא לא רואה אותי לא כותב בצורה כזאת או אחרת.

אז החלטתי לחלק איתכם את התחושות האלה ומצחיק שאני יכול לנחש מה תהיינה התגובות כי הייתי שם כבר בואריאציה כזאת ואחרת.

מצחיק אגב שאני כותב יותר לקראת סוף השבוע,בתחילת השבוע עד אמצעו אני פחות מוצא זמן להגיע לכתוב,אין לי הסבר לתופעה הזאת,סתם משהו  ששמתי לב אליו.

גם ישרא השתנה והעזיבה המסיבית ,בעיקר של אנשים מהמילייה שלנו שכבר לא רואים את שמותיהם בפעילים ובחמים מרגיש לי קצת בודד בקבוצה הלא מאורגנת שהיינו.

יום שישי וזה,הבטחנו לעצמנו לתכנן את ארוחת השבת מיום רביעי ולא עשינו את זה ושוב אין לי מושג מה אבשל מחר.

אני סיימתי,תיהיו טובים