בואו נשים רגע הצידה את הארוע שבגינו נסענו לקיבוץ אורטל וסיים כ8 חודשים של הכנות.

סיבת ההתכנסות הייתה חגיגת יום הולדת עגול גדול לסבתא נ.שהיא אישתו של אבא שלי ז"ל.

אחי שהפיק את הערב מבחינה לוגיסטית , נדרש למצוא 9 חדרים שיכילו 9 משפחות במחיר סביר בזמן שכולם יכולים.

זה אומר שאחותי תגיע מניו יורק על משפחתה וזה אומר שכולם כולל כולם יפנו זמן במועד שיקבע.

וכך היה.

התכנסנו ביום שני האחרון (שלשום)בקיבוץ אורטל שברמת הגולן לחגיגה משפחתית שהייתה מוצלחת ומהנה.

אבל עזבו לרגע את החגיגה עצמה,אני רוצה לספר לכם את תלאות חול המועד שלי .

אם התמזל מזלכם ובחרתם להשאר בבית או לנסוע למקום קרוב ,דייכם,אבל מי שבחר לנסוע כמונו,הנה הגרוש שלי ללירה:

התכנון היה לצאת ב13:00 בצהרים ביום שני מהבית,היינו אמורים לקבל את החדרים ב15:00 והוויז אמר שהדרך לוקחת כשעתיים ורבע.

מכיון שהוויז היא האלוהים החדש התכוננו בהתאם..

בפועל היה סיוט קשה.

כל עמישראל שזה כולל בחג הזה משפחות דתיות שחול המועד נותן להם הזדמנות לטייל ,נסעו צפונה,חלקם לא נהגים מנוסים כנראה וכל הדרך נפגשנו בתאונות קטנות ,עד שביציאה מכביש 6 בעין תות,כבר הייתה תאונה גדולה והתעכבנו כחצי שעה בגינה.

בכלל לנסוע ללילה אחד(חלק מהאחים שלי נשארו 2 לילות ,שני הילדים הגדולים שלי היו צריכים לחזור לעבוד לכן נשארנו לילה אחד) למקום כל כך רחוק זה מטורף,אתמול בערב כשחזרנו עשינו חישוב שהיינו 30 שעות מחוץ לבית ורבע מהזמן הזה,8 שעות היינו בדרכים.

גם היה צריך להעמיס על האוטו פרודוקטים כדי לעשות שם ארוחת ערב ומכיון ששניים מהאחים שלי נשואים לדתיים ,היה צריך להכין את האוכל שם בכלים כשרים ולא להכין את האוכל בנחת בבית ולהביא אותו מוכן.

המטלות של מה להביא חולקו מבעוד מועד ואנחנו היינו אחראים על ירקות ופירות והבאנו ירקניה שלמה ליטרלי.

בקיצור הגענו אחרי כ 4 שעות נהיגה לגולן.

אני בטוח אגב שלו אח שלי היה מוצא צימר קרוב יותר למרכז הארץ במחיר סביר לנפש ושגם המקום יהיה כשר הוא היה קופץ עליו בשמחה.

לנסוע ללילה אחד 300 קמ ולחזור את אותו מרחק למחרת זו חווייה שכנראה לא אחזור עליה בקרוב ואת זה אני אומר עם כל האהבה שלי לנהיגה.

לא נחנו כשהגענו כי היינו צריכים לעזור בהכנות לחגיגה שהשאיפה שתתחיל לא מאוחר כי יש ילדים במשפחה שבשעה מאוחרת כבר לא היו מחזיקים מעמד.

אז לא נחנו ונתנו יד להכנות.

הייתה גם חווייה אחרת  לישון כל המשפחה באותו חדר.זה  היה שיקול נוסף למה לבחור בקיבוץ שבחרנו ,שאיפשר ל4 או 5 בני משפחה לקבל חדר ולשלם על החדר ולא על מספר האנשים שנמצאים בו

החגיגה כללה ברכות לסבתא ,מתנה שנקנתה על ידי כולם ואחכ שירה בציבור

 מיה בתה של אחותי נ. שגרה בניו יורק ומדברת רק אנגלית, מככבת

אני משמאל  עם אחותי נ. שהגיעה מניו יורק וסבתא נ. מימין

שרים בציבור במתחם החדרים

לפני החגיגה עשינו על האש עם בשר שנקנה במיוחד,אנטיפסטי וציפס.

הערב נמשך עד די מאוחר אבל אני אחרי 4 שעות נהיגה פרשתי בשלב כלשהו.

בבוקר קמנו והתארגנו,הלכנו לאכול בחדר האוכל ומי שהיה צריך לעזוב ארגן את חפציו והעמיסם על הרכב

עמדנו לצאת לטיול ג'יפים

כשאחי אמר שיהיה טיול ג'יפים חשבתי לתומי שנגיע לחמקום הכינוס,נקבל גיפים מפוארים משהו וננהג בהם שבראשנו מדריך שיקח אותנו לטיול

בשלב כלשהו התברר שאנחנו לא נוהגים בג'יפים אלא מצטרפים כנוסעים

בפועל הגענו למקום הכינוס בצומת וואסט ושם התגלו ג'יפים פתוחים לחלוטין,ישנים,לא מפוארים ולא נעליים

הג'יפ שלנו :-)

בהתחלה לא רציתי לעלות על הג'יפ,היה קר ,הערפל עוד לא התפזר והמחשבה לנסוע בג'יפ פתוח לא הדליקה אותי.

אבל שכנועים מצד המדריך שהתגלה כאיש מקסים ובעיקר חבר קיבוץ מרום גולן מכורתי וגם הבטחה שאשב בספסל הקדמי בג'יפ שיש לו חלון קדמי שכנעה אותי לעלות.

שאר המשפחה נסעו בגיפים פתוחים לכל הכיוונים ובהתחלה זו לא הייתה חוויה משובבת נפש לאנשים שלא רגילים לנסוע בכלי רכב כאלה

נסענו במשך כ3 שעות בשטח במדרונות המערביים של רמת הגולן

עם החולצה האדומה זה המדריך אמיר המופלא (אם החיה לובש חולצה צהובה לא הייתי נוסע איתו..)

אמיר המדריך רוצה לעשות רושם על העירונים ומדליק אש למדורה שאילתר עם אבן אש וסכין השחזה,אשכרה הישרדות

אחי היקר צופה על הבניאס בנחל החרמון

הייתה חוויה נחמדה אני לא אומר,אבל הגב כאב והתוסיק כאב ואנשים די קפאו מקור עד שהשמש הואילה לצאת מההעננים ואחרי 3 שעות חזרנו לצומת ווסט סוף כל סוף,

שם מי מהמשפחה שהמשיך ליום נוסף בקיבוץ חזרו לאורטל והמשפחה שלי ושל אחותי התחלנו להתגלגל הבייתה

שוב פקקים בדרך ושוב הדרך לקחה 4 שעות

והגענו עייפים ושמחים שהגענו :-)

למזלנו  גם אני וגם זוגתי לקחנו את היום יום חופש וגם את מחר כך שנוכל להתאושש ולנוח מהחוויה

אני סיימתי,תיהיו טובים