בשבת בבוקר נסעתי לספורטק בצפון תל אביב.

בשעה 10:30 בבוקר היה אמור להתחיל המחזור האחרון של הליגה הלאומית לנוער דרום.

ערב המחזור קבוצת הנוער המצויינת שלנו  דורגה במקום השני עם 47 נקודות

מכבי הרצליה דורגה במקום השלישי עם 46 נקודות ומכבי יפו דורגה במקום השלישי עם 46 נקודות ו4 שערים פחות מהרצליה שלשתי האחרונות יחס שערים טוב משלנו.

תהייו איתי חברים זו הפעם,גם אם כדורגל פחות מעניין אתכם

הכבישים בסביבת המגרש עמדו להסגר ב13:00 בצהריים בגלל הג'ירו,המשחק שלנו אמור היה להסתיים ב 12:10 לערך.

היציע של המגרש מכיל כ100 צופים ואנחנו קיבלנו הוראה חד משמעית לא להביא יותר מ50 צופים,כי 50 האחרים יהיו אוהדים של הקבוצה היריבה.

ב8 וחצי בבוקר כבר יצאתי מהבית וחשבתי לנסוע דרך יפו לאורך הטיילת ורח הירקון עד ההתחלה של שדרות רוקח ליד הנמל ומשם ימינה לספורטק

בפועל אי אפשר היה להכנס לשדרות ירושלים לכיוון תל אביב כבר בשעת הבוקר המוקדמת הזאת כי המשטרה משיקוליה חסמה את הציר.

חזרתי לצומת חולון ועליתי על איילון צפון וכבר ב9 בבוקר הייתי במגרש.

ההתרגשות.

כשהתחיל המשחק ב10 וחצי היו ביציע הדי רעוע של המגרש 100 צופים כולם שלנו,

הביאו תופים ושלטים והיו מוכנים לעידוד שישמע בכל הסביבה.

לפני זה נתעכב על המגרש עצמו:

היום רב הקבוצות משחקות במגרשים עם דשא סינטטי,שמאוד קל ונוח לשחק  שם,

בפועל המגרש הזה היה כזה שלו הייתי רועה עיזים לא הייתי נותן לעיזים שלי להתקרב אליו מרב שהיה מוזנח

מגרש דשא מלא גבשושיות וחורים שבחלקו הדשא צומח בו פרא וודאי אי אפשר לשחק כדורגל טכני כמו שהקבוצה שלנו רגילה ואוהבת לשחק

דקה מהפתיחה חטפנו גול !

הלם גדול אבל אמרנו שיש עוד המון זמן וקבוצתנו המצויינת תהפוך את התוצאה ואכן אחר כ5 דקות הישוונו

כמה דקות לפני סיום המחצית הראשונה שמשון כבשה עוד שער והובילה 1:2

דממה נפלה עלינו,המתופף הפסיק לתופף והיינו די בהלם

במקביל כל הזמן הזה אני מקבל תוצאות בקבוצת הוואטס אפ של הליגה שהרצליה ויפו מובילות

ורק אנחנו תקועים

כ12 דקות לסוף קיבלנו פנדל,

השחקן שלנו בעט והשוער עצר והשופט הטוב והמיטיב שרק לפנדל חוזר כי השוער זז לפני הבעיטה

את הפנדל החוזר השוער כבר לא עצר והישוונו ל2:2

ב10 הדקות האחרונות המתופף תופף כאילו חייו תלויים בתיפוף,כל השאר שרו צעקו,נתנו עצות למאמן ועשו הרבה רעש

היינו זקוקים לעוד גול אחד כדי לנצח ולעלות לפליאוף כדי לקבל את הזכות להתחרות בקבוצה שלקחה את המקום השני במחוז צפון של הליגה ואם ננצח אותם נשחק נגד הקבוצה שנמצאת במקום ה14 בליגת העל ואם ננצח גם אותם בסיכום של 2 משחקים,נעלה לליגת העל.

נכון לעלות ליגה מהמקום השני זה מסע קשה,ארוך והסיכוי לא גדול אבל לפחות מקבלים הזדמנות.

בדקה ה90 שזו הדקה האחרונה למשחק השופט הראשי סימן לשופטי הקו שהוא  מוסיף 6 דקות למשחק בגלל פציעות והפסקות מים.

האמת שברגעים האלה השלמתי כבר עם העובדה שלא ננצח וצריך להודות על עונה נפלאה וננסה בעונה הבאה

גם עברה לי לרגע בראש מחשבה פשוט ללכת הביתה לפני הסוף כי היה לי קשה להכיל את האכזבה

אבל נשארתי כי הייתי צריך לדווח על תוצאה בקבוצת הוואטס אפ של הליגה ולא רציתי לאכזב.

כשהסתיימו 6 הדקות שסימן השופט כתוספת הוא סימן על דקה נוספת

הכדור היה אצל אחד השחקנים שלנו,הוא התקדם לקראת שער שמשון,העלה את הכדור לגובה לכיוון החלוץ הניגרי המצויין שלנושהרים את רגלו שפגשה בכדור והטיסה אותו לתוך שער שמשון.

גולללללללל

השופט שרק לאישור השער ושרק לסיום המשחק ויותר אני לא זוכר כלום

סתם..סתם..

אני לא יכול לתאר את השמחה הספונטנית שפרצה ביציע ועל הדשא,עוד הספקתי לכתוב בקבוצת הליגה שהבקענו גול וניצחנו 2:3 ואני יכול רק לתאר לעצמי את האכזבה העצומה שחשו אנשי הרצליה ויפו שדקה לפני זה ראו את עצמם עוברים אותנו(האמת שיותר הרצליה ופחות יפו כי הרצליה ניצחה בתוצאה גבוהה והגדילה את יחס השערים שלה מיפו)

מכל עבר ובקבוצת הוואטס אפ התחילו להרעיף עלי ברכות כאילו אני במו רגליי ניצחתי את המשחק ,היה קשה להתפזר אבל השעה הייתה כבר קרובה ל12 וחצי ואף אחד לא רצה להשאר תקוע בגלל הג'ירו.

נסעתי הבייתה עם חיוך שלא יורד ממני עד עכשיו,האדרנלין לא איפשר לי לישון בצהריים אבל הייתי מאושר עד הגג

המבחן הבא בשבת הקרובה שקבוצתנו המצויינת תפגוש את קבוצת הנוער של הפועל חדרה ל2 משחקים,בית וחוץ,שבת אחר שבת.

המשחק הראשון בשבת הקרובה  באור עקיבא,שם המגרש הביתי של הפועל חדרה ובשבת אחריה הם יתארחו אצלנו ,אנחנו נלך צעד צעד ונקווה לטוב.גם אם לא נצליח להעפיל בסופו  של המסע לליגת העל,עשינו דרך מדהימה ,עלינו רק השנה לליגה הלאומית,סיפקנו 3 שחקני נוער לקבוצה הבוגרת כשנפצעו לה שחקנים  וזו הרי המטרקה העיקרית של קבוצת נער וחוץ מזה היה מסע כיפי

אז נדרשת החזקת אצבעות בשבת הקרובה

בלי קשר:

זוגתי קיבלה סוף כל סוף את הפספורט החדש שלה ואנחנו  מוכנים ומזומנים לנסוע בחודש הבא לבאטומי

אני לא יודע מה יהיה מבחינה מדינית פוליטית בשארית החודש המסובך והמסוכן שנכון לנו ואני ממש מקווה שמי שצריך להתעשת שיעשה את זה למרות שהסיכויים קטנים

אבל ככה או ככה בעוד 3 שבועות בדיוק אחגוג 15 שנה לבלוג הפעוט שלי

אני סיימתי,תיהיו טובים