אני כותב את הפוסט בעודי יושב על ספסל מחוץ לסניף ase בחולון.

הכנסתי את האוטו של זוגתי למוסך של אוטו דיפו בסניף כדי להתקין חיישנים אחוריים לאוטו שלה.

היו לנו אגב חיישנים כאלה אבל לפני כחודשיים גילינו סדק בשמשה הקדמית של האוטו והכנסנו את האוטו להחלפת שימשה באוטו גלס.

במהלך החלפת השימשה הם חתכו בטעות את הכבל של החיישן שעבר בשימשה הקידמית ועד שחזרנו אליהם וביקשנו שיסדרו עברו שבועיים והם משכו אותנו בלך ושוב והמנהל בדיוק לא נמצא עד שנמאס לנו והחלטנו למחול על כעסנו ולקנות חדש.

אז עכשיו מתקינים שוב את החיישנים ואני ממתין מחוץ למוסך עד שיסיימו.

היום גם התקשרו מחברת הביטוח שמבטחת את האוטו השני שהוא ישן יותר ועליו נוהגים 2 הבנים שלי.

 מכיון שהבן הגדול יותר הוא לא בן 24 הוא נחשב נהג צעיר והבן הצעיר שעשה רשיון לפני פחות מחצי שנה נחשב נהג חדש וצעיר ,הביטוח גם זה החובה וגם המקיף מאוד יקרים!

עד כדי כך יקרים שאני עד עכשיו די בהלם מהסכום.

על החובה הם רוצים 3200 שקל ועל המקיף 5400 ! שקל

צריך לומר שאנחנו סוחבים על האוטו הזה תאונה שאחד מהם עשה בשנה שעברה ולכן הביטוח יקר יותר.

לרגע חלפה אצלי מחשבה לעשות רק ביטוח צד ג' אבל החשש שאם יקרה שוב לאוטו משהו בגלל חוסר נסיונם ,נצטרך לשלם הרבה יותר מהסכום הזה ולכן זה ירד באותה מהירות שזה עלה.

הבן האמצעי הציע להשתתף בחצי מהסכום וזה מאוד יפה.

לא גיבשתי עדיין את דעתי לגבי ההצעה למרות שאני יודע בוודאות מה תיהיה דעתה של זוגתי בסוגיה.

האמת שלא בגלל זה אני כותב את הפוסט הזה,הנושא העיקרי שבגללו התחלתי לכתוב את הפוסט הוא מצבו של חמי

בעודי יושב כאן מחוץ לאוטו דיפו לתור שהוזמן מראש עושה זוגתי את הדרך לבית החולים עם אבא שלה.

האבא מתגורר כאמור בדיור מוגן סיעודי,מצבו לא טוב ,האלצהיימר מתקדם מהר מאוד

מעבר לזה שהוא כבר לא יכול ללכת יש לו בעיה עם שרירי בית הבליעה והוא זקוק לסיוע כשהוא אוכל,כלומר כשמאכילים אותו.

מכיון ששרירי בית הבליעה חלשים חלק מהאוכל שהוא מצליח לאכול,נכנס לריאות גורם לזיהום ומעלה לו את החום.

 הרופא  בדיור המוגן נותן לו תרופות להורדת החום אבל כשהחום לא יורד הוא מועבר לבית חולים.

כך יוצא  ששלשום (הפסקתי לכתוב כשהאוטו היה מוכן ולא יצא לי לשבת להמשיך לכתוב)

כשכתבתי את הפוסט זוגתי הוזעקה לדיור המוגן בפעם החמישית בחודשים האחרונים,כדי לנסוע עם האמבולנס לבית החולים.

בכל פעם שהם מגיעים למיון באסף הרופא הם ממתינים כ6,7 שעות לפחות ,עד  שהאבא מועבר למחלקה (בפעמיים האחרונות כבר הועבר לבית החולים הסיעודי שמואל הרופא בבאר יעקב שם מטפלים טוב יותר בחולים סיעודיים)

ואז הוא מקבל טיפול תרופתי עד שיורד החום,עניין של 3,4 ימים ומחזירים אותו לדיור המוגן וחוזר חלילה.

לדיור המוגן אין אפשרות חוקית להחזיק אדם שיש לו חום שאינו יורד והם מחוייבים להעבירו למיון.

הפעם הזאת הם היו רק עד הערב והאבא לא אושפז בסופו של דבר, אבל זוגתי דיברה עם הרופא ורצתה לדעת אם יש משהו שאפשר לעשות כדי שהסאגה הזאת לא תחזור על עצמה ונאמר לה שצריך לעשות פעולה כירוגית  שתאפשר תזונה בדרך אחרת.

יש לזה  כמובן מחיר,איכות החיים שגם ככה לא קיימת נפגעת עוד יותר

אבל אין פתרון אחר ולרוץ כל שבועיים ולטלטל אותו לבית חולים זה לא פתרון

במצב הזה כל האחים מגוייסים להיות ליד האבא כמו גם לבוא לבקר ביקורים סדירים בדיור המוגן

לא ברור כמה הוא מזהה את מי מהם אם בכלל אבל זה מה יש כרגע

בפעם האחרונה שהוא היה מאושפז בשמואל הרופא באתי עם זוגתי לבקר וראיתי אותו אחרי שלא ראיתי אותו כמה שבועות.

המקום יפיפה אבל זה הדבר היחיד שיפה שם

מעורר מחשבות על זקנה ועל חולי כשאין משפחה תומכת

וזה לא קל.

אנשים בגילאים שלנו מתמודדים עם חוליים וקשיהם של הוריהם כפי שמניפה היקרה ואמפי כותבות

ולמרות שהאבא של זוגתי היה איש שלו היה בריא לא הייתה לו מחילה על מעשיו בעבר

היום בזקנתו,בחוליו בחייו בלי האיכות שהולכים ונגמרים לו,יש לכולנו רק חמלה אין סופית 

אין לי סיום אופטימי לחלק הזה בפוסט

אני רק מקווה כפי שכל המשפחה מקווה שלא יסיים את חייו  בייסורים.

יום חמישי

הבן הצעיר צריך לבוא לשבת וישאר לרגילה אחרי ששבועיים שלא היה בבית

בקרוב אקדיש פוסט נפרד למה למדתי מהשרות הצבאי שלו עד עתה.

רק אומר שאם פעם חשבתי שכל בחור בן 18 צריך להתגייס נו מטר וואט,היום אני הרבה פחות נחרץ בסוגיה.

הכותרת לקוחה משיר שנקרא ,שיר בוקר' שאת מילותיו כתב נתן אלתרמן ואת לחנו דניאל סמבורסקי

ועל רקע מה שהתחולל השבוע במקומותינו,בו פוליטיקאים חושבים רק על התחת שלהם ועל הבחירות הבאות ואיך לעשות כמה שפחות  עבור הציבור ויותר הרבה  לביתם,

ראוי להזכר בימים אחרים שבהם הנתינה של האזרח ומחוייבותו לארצו הייתה מובנת מאליה וכך של הפוליטיקאי המצוי ודאי של שרים וראשי ממשלה

הנה מילות השיר:

בהרים כבר השמש מלהטת
ובעמק עוד נוצץ הטל,

אנו אוהבים אותך, מולדת,
בשמחה, בשיר ובעמל.

ממורדות הלבנון עד ים המלח
נעבור אותך במחרשות,

אנו עוד ניטע לך ונבנה לך,
אנו נייפה אותך מאד.

נלבישך שלמת בטון ומלט
ונפרוש לך מרבדי גנים,

על אדמת שדותיך הנגאלת
הדגן ירנין פעמונים.

המדבר, אנו דרך בו נחצובה,
הביצות, אנחנו ניבשן,

מה ניתן לך עוד להוד ושובע,
מה עוד לא נתנו וניתן.

בהרים, בהרים זרח אורנו,
אנו נעפילה אל ההר,

האתמול נשאר מאחורינו
אך רבה הדרך למחר.

אם קשה היא הדרך ובוגדת,
אם גם לא אחד יפול חלל,

עד עולם נאהב אותך מולדת,
אנו לך בקרב ובעמל!

אני סיימתי,תיהיו טובים