אז ישרא חזר.

ביום שהוא נפל הייתה לי תחושה שהסתיים פרק בחיי,באמת.

לא צחוק לכתוב בלוג במשך כל כך הרבה שנים וביום בהיר אחד אתה לא מצליח להכנס לבית שלך,ממש ,בלי קלישאות

אבל לקח כנראה יום נוסף עד שהתחלתי להרגיש את הצריבה הזאת בלב.

נכון פייסבוק שימש מקלט לא רע,וכתבתי פוסטים בקצב,אבל בשורה התחתונה זה לא זה

וכרגע לישרא אין תחליף על אף כל התקלות,התקפי הלב והרוגז על ערוץ 10 שכולם חשו

הפצצנו אותם במיילים,לא יודע אם רק זה עזר,כמו שלא הסבירו כלום שהורידו ככה לא הסבירו כלום שהחזירו

ואף אחד לא יכול לומר מה יהיה מחר.

מה שכן,נכנסנו כאן לסוג של אופריה או סתם אפתיה ומאז איום הסגירה בסוף דצמבר 17 לא גיביתי אף פוסט שכתבתי מאז

ומחר אעשה זאת ומעכשיו אשתדל לגבות כל פוסט שאני כותב,שלא יתפסו אותי עם המכנסיים למטה:-)

בין ההתעסקות בישרא לעבודה הרגילה אני עסוק מעל הראש בארגון יום ההולדת של זוגתי שהולך ומתקרב בצעדי ענק.

הארוע ביום חמישי הבא

משימה גדולה אחת סיימתי

על משימה גדולה שנייה אחראי גיסי שזהו תחום התמחותו ואני מאמין שיסיים עד יום הארוע

ביקשתי מאחותי ומגיסתי להיות אחראיות על הצד הלוגיסטי ועל התפריט

הן כבר דיברו ויצרו תפריט

ביום ראשון אפגש עם גיסתי לקנייה של אביזרי הקישוט והציוד המטבחי

וביום רביע אפגש איתה לקנייה של  המזון,גבינות,לחמים וסלטים

וביום חמישי נשנע את יתרת הכסאות והשולחנות שדרושים לארוע,לשמחתי רב הכיסאות נשארו שם מהארוע של בתה של גיסתי.

זהו,רק סימן חיים ממני

תודה לכל אלה שתמכו מבלוגיות אחרות

תודה לכל אלה שהתגייסו שישרא יחזור

ולפחות היום נגילה ונשמחה

אני סיימתי,תיהיו טובים