ראיתי את הפרק התשיעי והלפני אחרון של הסדרה המצויינת מלחמת ויטנאם

,ריצ'רד ניכסון נבחר לכהונה שניה והוא כדי להרגיע את העם האמריקאי מתחיל להוציא כוחות צבא אמריקאים מויטנאם

השנה היא 1969

בכהונתו השניה ניכסון מנסה להתקרב לברית המועצות ולסין בין השאר כי הוא מבין שרק בעזרת 2 המדינות האלה

יסכימו הצפון ויטנאמים להכנס למשא ומתן שיוביל לסוף המלחמה בויטנאם

אבל בד בבד עם הישגים בשדה המדיני דיפלומטי,ניכסון עושה מעשים נוראיים בדרום מזרח אסיה כדי לאלץ את הצפון וייטנאמים הסרבנים

לסיים את המלחמה.

הוא מתחיל להפציץ את ערי צפון ויטנאם,מרחיב את ההפצצות לקמבודיה ולאוס שממנה כאמור יוצא נתיב ההברחה העיקרי של הצפון ויטנאמים,הו צ'י מין טרייל.

אגב ארה"ב הטילה על ויטנאם ובהמשך על לאוס וקמבודיה בשנות המלחמה כמות גדולה יותר של פצצות מהאוויר מאשר הטילו כל בנות הברית ביחד במלחמת העולם השניה על גרמניה הנאצית.

העם אמריקאי שנרגע מהפגנות 68 ומהחשש לקרע בעם חוזר להפגין,הפעם מפגינים ביחד עם מתנגדי המלחמה,גם חיילים ששוחררו מויטנאם.

באוניברסיטאות חוזרים סטודנטים להפגיןוהפעם גם להשתמש באלימות נגד השוטרים 

ב4 למאי 1970 הורג המשמר הלאומי של אוהיו 4 סטודנטים לא חמושים בהפגנה בקמפוס של האוניברסיטה ופוצע 9 אחרים ששוטרים יורים אש חיה לתוך קבוצת מפגינים

זו הפעם הראשונה במסגרת המחאה נגד מלחמת ויטנאם שהמשטרה  יורה אש חיה והורגת מפגינים וזו נדמה פרשת דרכים ביחסים בין העם האמריקאי לממשל.

נחזור לרגע אחורה

בשנת 1967 מזמין רוברט מקנמרה שהיה שר ההגנה בממשל ג'ונסון תזכיר שכותרתו "יחסי ארה"ב -ויטנאם בין השנים 1945-1967"

לצורך המחקר נשכרו אנשי צבא והיסטוריונים והוא הושלם בשנת  1969 והחזיק 7000 דפים.

בעיקרון המחקר תיעד את תהליך קבלת ההחלטות של ארבעה מימשלים מהארי טרומן,עבור בדוויט אייזנהאוור, ג'ון קנדי ולינדון ג'ונסון בנושא ויטנאם בשנים האלה.

בשורה התחתונה המחקר מוכיח בצורה מדהימה איך כל הנשיאים האמריקאים עד ניכסון (המחקר לא כלל את תקופתו)

שיקרו את העם האמריקאי,הסתירו מידע מהקונגרס בנושא המעורבות האמריקאית בוייטנאם.

ניכסון גם השפיע על תוצאות הבחירות לנשיאות בבחירה הראשונה שלו בדרך לא חוקית ומשום מה לא עמד לדין.

נוצרו 15 עותקים של המחקר,שניים מהם נשלחו למכון המחקר ראנד שהעסיק צוותי חשיבה בתחומים שונים

הדוח לא נחשף לציבור הרחב.

בשנת 1969 כשניכסון מתחיל בכהונתו השניה,מצליח להשיג את אחד העותקים עובד מכון המחקר בשם דניאל אלסברג שבעזרת חברו,מתחיל לצלם את המסמך בחשאי.

ב1971 מעביר אלסברג את המסמך לניו יורק טיימס לידי עיתונאי בשם נייל שייאן.

שייאן מפרסם את הפרק הראשון של המסמכים ב13 ליוני 71 ועורר מיידית סערה פוליטית.

איך יכול להיות שבדמוקרטיה הגדולה בעולם הוסתרו פרטים כל כך חשובים והוקרבו עשרות אלפי אנשים בשם אג'נדה שאמרה שארה"ב  צריכה לעצור את ההתפשטות הקומוניסטית בדרום מזרח אסיה ללא דיון רחב ,ודאי בשיתוף הציבור הנושא בנטל.

ניכסון השתגע מהפרסום,אין מילים אחרות,הוא פנה לבית המשפט העליון בשם הבטחון הלאומי של ארה"ב והצליח לקבל צו שיעצור את הפרסום בהמשך.

העיתון כמובן שערער על ההחלטה לבית המשפט העליון וזה פסק  שהמסמכים יפורסמו והטיימס פרסם אותם במלואם.

האם זה יכול לקרות בישראל? האם ראשי ממשלה כאן יכולים להסתיר מהכנסת פעולות כאלה ואחרות שקשורות בביטחון הלאומי של המדינה

אם פעם הייתה לי תשובה חד משמעית לשאלה הזאת,בעידן נתניהו אני לא יכול לומר בוודאות את שהתשובה שלילית

אני יודע שהתקופות שונות,קשה מאוד להסתיר היום בעידן המדייה הנוכחית דברים כאלה ועדיין העליתי את תיאטרון האבסורד האמריקאי שהתרחש במאה הקודמת וגרם למותם של מיליונים והיה יכול להמנע לו הייתה הרבה פחות פוליטיקה והרבה יותר יושרה והגינות.

לאתנחתא אחרי הקטע הזה אתן לכם קצת מוזיקה  

 השיר הזה אגב ארנב לבן בתרגום מילולי של להקת מטוסו של ג'פרסון לא נכתב על מלחמת ויאטנאם,הוא נכתב על תופעה אחרת של התקופה ,על סם הl.s.d שהיה פופלרי מאוד בארה"ב בשנות השישים והשבעים.

ולנושא אחר לגמרי

אם לפני שילדיי התגייסו לצבא חשבתי שכל מי שמגיע לגיל גיוס חייב להתגייס,מי שיכול שיהיה לוחם ומי שלא יכול מבחינה פיזית או בריאותית שימצא לו תפקיד הולם את כישוריו

לא עלה על דעתי לרגע שיש גם אנשים שלא מתאימים למסגרת

המחשבה שלי הייתה סגורה הרמטית ללא שום אפשרות שיש אלטרנטיבות אחרות,הגעת לגיל גיוס ,תעשה צבא

היום אחרי כשנה וחצי של שרות של בני הצעיר אני מבין לגמרי שלא כולם עשויים מקשה אחת,לא כולם מתאימים לכל מסגרת

אני אגב לא מדבר כרגע על מישהו ספציפי,ודאי לא אכתוב על בני ללא רשותו והוא אגב עדיין משרת.

אבל אני נדרש לעניין הזה אחרי קשיים כאלה ואחרים שעבר והבנתי שמה לעשות ,לא כולם יכולים לשרת ביחידות עלית לעבור קשיים כאלה ואחרים ובכלל לא לשתף בבית שעברו דברים כאלה ואני נותן דוגמה את בני האמצעי בלי להכנס לפרטים ששירת בעורב גבעתי וכל שלוש השנים של שרותו לא שמענו ממנו ציוץ

ברור לי שלא כולנו כאלה ולא כולנו עשויים מאותו חומר ואני בשנה וחצי האחרונות למדתי להכיל וזה לא היה פשוט

ואני שמח על כך

הפועל קטמון ירושלים אהובתי זכתה בגביע הטוטו,התואר השלישי בחשיבותו

לא מובן מאליו בכלל לקבוצה שקיימת 11 שנה

ניצחנו במשחק קשוח עם 0:1 קטן והשמחה הייתה מאוד גדולה

יחסי הציבור שקיבלנו למחרת כששחקנים,צוות מקצועי ואוהדים רואיינו בכל תוכניות הספורט בכל מקום !,רדיו טלויזיה ,אתרי אינטנרט,עיתונים

החשיפה לה זכינו והפרס הכספי הנאה  שקיבלנו עם הזכיה שווה את המאמץ.

היום אחר הצהריים,אסע למשחק בנס ציונה,מחר קבוצת הנוער שאחריה אני עוקב באדיקות תשחק בערב בירושלים ואני נוסע

וביום ראשון בערב נחזור לירושלים לארוחת ערב חג שני אצל סבתא נ.

אגב לא זוכר אם סיפרתי,סיימתי את הספר של יעל נאמן "היה הייתה" לא מבין את הפרשנים ומבקרי הספרות שמהללים את הספר.לא מצאתי בו שום דבר,משעמם וסתמי ולא מבין מה הביג דיל לכתוב על מישהו סתמי,מענינת ככל שתיהיה.הנה אמרתי

ותיכף מסתיימים החגים המייגעים האלה

אני סיימתי,תיהיו טובים