מה שאכתוב בפוסט הזה נכתב בעקבות סדרת הפוסטים שכתב ידידי קיימן לאחרונה וגרמו לי לחשוב על עצמי.

ראשית צריך לומר חד וחלק שהפוסט לא נכתב בגלל שיפוטיות על מה שכתב קיימן ואגב זה לא רלוונטי אם זה אמיתי או שזה סיפור ,דברים כאלה קורים ואני לא בא לבקר ,או לחנך או לומר מה צריך או לא צריך לעשות.

קיימן בחר לכתוב כפי שכתב ואני סבור שאין אדם יכול לשפוט בן אדם אחר עד שלא הגיע למקומו כמו שאומר הפתגם העתיק,מה שכן  הפוסטים שלו גרמו לי לחשוב .כאמור בעיקר על עצמי.

ואני רוצה לשתף במחשבות שלי.

סבא וסבתא שלי גרו בבית קרקע רחב מידות בתל אביב,כשאני נולדתי הם היו בסוף שנות ה 40 לחייהם וכל ילדותי הייתי עד לעובדה שהם ישנו בחדרים נפרדים,לא סתם בחדרים נפרדים,סבא ישן בקצה הדרומי של הבית וסבתא בצפוני,אני לא זוכר שראיתי אותם אי פעם מתחבקים ולימים ששאלתי את דודה שלי על "הסידור" המוזר הזה,היא אמרה שככה חיו אז,התרכזו בדברים אחרים ולא עשו עניין גדול מיחסי קרבה ברמות כאלה ואחרות  ואז זה גם לא היה כזה ביג דיל.

הערכתי אז ואני מעריך היום שלא אצל כולם היה אותו דבר,כלומר לא היה שטנץ זהה לפיו כולם נהגו 

גדלתי במשפחה קרובה ומחבקת אבל כל זה נקטע כשאמא כאמור נפטרה שהייתי בן 16,החסר הזה בחום ואהבה היה בולט בחיים שלי כנער ואחרי זה בהתבגרות הלייט בלומרית שלי.

הכרתי את זוגתי שהייתי כבר כבן 37,היא באה מרקע אחר, אבל דומה מהבחינה הזאת שלא היה בבית שלה חום ואהבה, או אם לדייק ,החום ואהבה לא באו לידי ביטוי במגע,אלא בצורות אחרות.

זה הרקע  לחיים המשותפים שלנו.

אנחנו נמצאים ביחד כבר 29 שנים,מתוכן 27 שנות נישואים וככאלה שגדלו כפי שסיפרתי, המסגרת המשפחתית מאוד חשובה לנו כולל הקירבה האינטימית.

עכשיו אני רוצה לומר משהו שהוא טריוויאלי,אף אחד לא נשאר כשהיה צעיר,טעמים משתנים,תחושות משתנות,אנשים משתנים,סדר העדיפויות משתנה,מה שהיה חשוב בתחילת הנישואין השתנה בהמשכן מן הסתם ומה שחשוב עכשיו היה פחות חשוב בעבר.

מה שנשאר תמיד זו החברות העמוקה בנינו,האהבה גם אם התפתחה ושינתה פניה,האהבה הבסיסית אחד לשני לא נעלמה בכלל והיא מקבלת צורות שונות.

הציגה את זה יפה אמפי בפוסט האחרון שלה גם אם במעט מילים(לצערי לא יכול לעשות קישורים,המודם של המחשב התקלקל)

אגב אני לא בא בפוסט הזה לשכנע אף אחד להיות כמוני,אני לא בא להציג חיים מושלמים או יחסים מושלמים,הקורא הנבון ודאי מבין את זה,יש ויכוחים ואי הסכמות ודברים שמוציאים מהדעת אבל הבסיס נשאר כשהיה,ההבנה העמוקה שהמסגרת מעל הכל וחשיבותה בתקשורת הבן אישית בין שנינו ,בעיקר,כשדברים מפריעים למי מאיתנו והיו כאלה.היא העומדת כל השנים בראש מעינינו.

קיימן נגע קלות בכמה נקודות חשובות ולא צריך לפרט יותר מידי בסוגיה,כי מעורבים אנשים שלא קיבלנו מהם אישור לכתוב על חייהם ולכן אני כותב רק על עצמי ומקווה שבין השורות אפשר גם להבין גם אם אני לא מפרט.

אז היו קשיים כאלה ואחרים בשנות הנישואין,על כל הקשיים ודאי הגדולים ,דיברנו התגברנו והתפשרנו בצורה כזאת או אחרת ולא הרגשנו שזו פשרה שנדפקנו בגללה מן הסתם ,כדי שנוכל להמשיך לחיות ביחד.

אני לא רוצה כאן לספר ,בובמייסס' ולומר שהיו לי הזדמנויות להכיר נשים אחרות וצדיק שכמוני לא בוגד.

לא היו.

לא איפשרתי לעצמי בכלל להגיע למצב שאתעניין בנשים אחרות,ודאי שהסתכלתי על נשים אחרות,גם שיתפתי את זוגתי אם חשבתי שיש מה לראות,אבל לא ניסיתי לצאת מאזור הנוחות שלי,בעיקר כי לא הייתה לי באמת סיבה וגם למה לפגוע במה שטוב?

חשבתי כל חיי ואני חושב גם היום שהמסגרת המשפחתית  טובה לי ומספיק ראויה שנשמור עליה בכל מחיר וככה אני משתדל לעשות.

ואין לי עניין או אנרגיות להשקיע במסגרת חלופית שהיא לא המשפחה שלי.

עד כאן בנושא הזה,אני חוזר ומדגיש את עניין קיימן כטריגר לכתיבת הפוסט הזה ובשום אופן ופנים כדי לומר שהוא עושה משהו לא נכון ואני עושה את הדבר נכון.בפירוש לא היא.

כמה הערות שלא קשורות לנושא הפוסט:

איילת שקד היא שרת משפטים רעה, עם אג'נדה איומה ונוראה לדעתי מתחסדת בנושא אפי נווה המגעיל הזה והלוואי שיעופו עליה ריקושטים מהפרשה הזאת ואמן שלא תעבור את אחוז החסימה המכשפה הרעה הזאת.

הפרסומת של בנק מזרחי טפחות בכיכובו של דביר בנדק המתוק מצויינת.

אני לא תמים לחשוב שמזרחי טפחות הפך את עורו וניהיה בנק מכיל שחושב,על השכבות החלשות ופחות על רווחיו,אבל נעים לראות גוף גדול שמבין שלא כל עמישראל מבין במהפכות הדיגיטל ומי שסובל זה בעיקר השכבות החלשות שנאלצים לכתת רגליהם להטעין רב קו כי פתאום החליטו שהנהגים יפסיקו למכור כרטיסים,למצוא סניפי בנק פתוחים עם פקידי בנק אמיתיים ולא אפליקציות דיגיטליות ועוד כהנה וכהנה.

הפועל קטמון ירושלים אהובתי לא מצליחה לאחרונה,לא נצחנו 8 משחקים והעלייה לליגת העל בסכנה,בצעד יוצא דופן החליט הועד המנהל של הרבוצה להביא את אחד השחקנים הכי טובים בארץ שנפלט מביתר ירושלים ובסיוע הספונסרים שתומכים בקבוצה כלכלית הצלחנו לעשות זאת ואתמול הוא חתם בקבוצה עד סוף העונה.

אני מקווה שמהמשחק הבא,נצא לדרך חדשה.

לארוחת השבת אני אעשה מאכל  שנקרא ,קדירת בקר ביין וכרובית מטוגנת'.

מתכון וצילומים בפוסט הבא.

הכותרת לפוסט מהשיר הידוע "פיתחו את השער" של קדיה מולודובסקי שענינו פשוט,משפחה.

אני סיימתי,תיהיו טובים