ב1978 בגיל 26 עזבתי את בית הוריי,יחד עם זה חשוב להבהיר 2 דברים,ראשית כשחזרתי הבייתה לירושלים אחרי השרות הצבאי והשהות בת השנה אחריה בקיבוץ מרום גולן,קיבלתי את יחידת הדיור של המשפחה עם כניסה נפרדת אבל ללא מטבח שלימים אחרי שעברה כמה אחים שודרגה ונוספו  האלמנטים שאיפשרו השכרה למגורים במקום.

אבל אני חייתי ביחידת הדיור הזאת בפרטיות מוחלטת,נדיר שאבא שלי או מי מהאחים שלי ירד "להטריד" ואני כשהייתי רעב,הייתי עולה לאכול.לא עבדתי בצורה מסודרת בגיל הזה,כלומר היו לי כל מיני פנטזיות בראש של מה אני רוצה לעשות,אבל לא ממש מימשתי את המחשבות האלה.

ניסיתי להתקבל ללימודים בבית צבי בר"ג למחלקה לצילום,שלחתי טפסים,באתי לראיון עם תיק עבודות שצילמתי בכמה קורסים שלקחתי אצל צלמים כאלה ואחרים והייתי נאיבי לחשוב שיקבלו אותי והמזל הגדול שלא קיבלו.

מה חשבתי לעצמי ומה עבר לי בראש שניסיתי להתקבל לבית הספר הזה לא ברור לי עד היום,לא חושב שהייתי שורד את הסמסטר הראשון,מה סמסטר,את החודש הראשון.

בדיעבד היום אני יודע שהחרדה שהייתה לי מכישלון גרמה לי להדיר את עצמי באופן מוחלט מלהתקרב אפילו ללימודים גבוהים,לא ידעתי אז  שאני סובל מהפרעת קשב וריכוז אבל הספיקה לי לגמרי ולהרבה שנים חוויית הכשלונות המהדהדים בבית הספר היסודי ואחכ בתיכון,לא רציתי להבחן שוב בשום צורה פן התזה של מי שאמר עלי ביסודי ובתיכון שאני טיפש וכשלון תחזור ותעטוף אותי וזו חוויה שרציתי להמנע ממנה.

אז לא למדתי באוניברסיטה אלא כאמור לקחתי קורסים בעיקר בצילום סטילס,עבדתי שנה בטלויזיה הישראלית אבל לא מצאתי את עצמי.

ב78 אבא שלי החליט לקנות לי דירה  כדי לרפד את יציאתי מהבית.

הוא כנראה הרגיש שמאוד נוח ונעים לי בדירה למטה אבל אם הוא  לא יעזור בלשגר  אותי החוצה,אל העולם הגדול ,מן הסתם  אמשיך לשכב שם בחדר הקטן עם קיר אחד שצבעתי באדום,העתקתי אליו שירים ממשורר התקופה יונתן גפן ושמעתי מוזיקה במערכת הקטנה שהייתה לי בחדר שהעשן המתקתק של החומר שהשגתי בעיר העתיקה(של ירושלים) מעיף אותי למקומות אחרים(עזבו שמידי פעם היו עובדים עלינו ומוכרים לנו מה שנקרא:"חרה מן ג'מל" או בעברית חרה של גמל מגולגל ככדור ונראה בדיוק כמו החומר האמיתי ואז כמובן לא היה קורה כלום.)וממשיך לא לעשות עם עצמי כלום.

הדירה שאבא שלי קנה לי הייתה במרחק 10 דקות הליכה מהבית של המשפחה,בגבעת בית הכרם,צויידתי בכל הפריטים הנחוצים מן הסתם והשכרתי חדר אחד מתוך 2 החדרים והסלון שהיו בדירה לחבר כדי שלא אחייה לבד וששכר הדירה שאקבל מהחבר,יעזור לי לחיות 

מהר מאוד הפכה הדירה למרכז הומה של חברים שבאו והלכו,הביאו נשים צעירות וככה היה  כמעט 3 שנים.

אגב כל הפוסט הזה הגיע מחלום,חלמתי פעמיים השבוע שאני מתעורר ורואה בבית שלי אנשים שהסתובבו בדירה שלי בגבעת בית הכרם,אז זה היה כאמור קטע חביב שנכון לתקופה, אבל גם אז בסופה של אותה תקופה הייתי רווי עד מעל הראש בחווייה ולקראת סופה גרמתי לה להפסק כי הרגשתי שכמעט ואין לי פרטיות.,אז החלום הזה קצת טלטל אותי ולא הבנתי מאיפה הגיע כל כך הרבה שנים אחרי.

ב1980 קצת התאפסתי על עצמי והסכמתי ללכת ללמוד בבית ספר למלונאות בשלוחה הירושלמית שלו שהייתה לא רחוק מהבית שלי.

אילו הייתי אז אדם פרקטי הייתי לוקח קורס טבחות,קורס מאוד רציני אבל האוכלוסיה שלו התאפיינה בסוג אנשים שאז חשבתי שאין לי רצון ללמוד   איתם.טוב זו הייתה חשיבה עקומה שהיום אני מצטער עליה.בחרתי ללמוד פקידות קבלה שבזמנו נחשב למשהו יותר מכובד מעבודה במטבח.

סיימתי את הלימודים בהצלחה וחוויתי לראשונה מזה הרבה שנים חוויית הצלחה בלימודים ובעיקר במבחנים,אבל בסיום הסטאז' אותו עשינו בבתי מלון בירושלים החלטתי שאני לא רוצה לעבוד בתחום הזה.

אבא שלי כעס כמובן ודי התייאש שאני לא מוצא כיוון בחיים .

אבל אז קרה דבר גרוע יותר מבחינת המדינה שדי הציל אותי,פרצה מלחמת לבנון הראשונה,גוייסתי וכשחזרתי הבייתה חודשיים אחכ  עטור תהילת לבנון עם צילומים שהצטלמתי במזרח בירות ובעליי,הגיע אלי הצעה מחברת הפקה בתל אביב שעבדתי בסרט שלהם כעוזר במאי שלישי או משהו לפני המלחמה והם התרשמו מחריצותי והציעו לי לבוא לעבוד במשרד של חברת ההפקה בתל אביב ולהשתלב בעולם הקולנוע התל אביבי.

טוב.זו הייתה הזדמנות לפתוח פרק חדש בחיי ואני שמח שהבנתי את זה בזמן.

בסתיו של 1982 עזבתי את ירושלים ועברתי לתל אביב.

אני סיימתי,תיהיו טובים