מחרתיים זה יהיה 50 שנה (ובמילים:חמישים שנה !) ללכתה של אמא שלי מאיתנו

מחרתיים גם יחגוג אחי את הגיעו לגיל 50

תיכף אגע ב 2 הארועים האלה

התאריך שמערבב שמחה ועצב הוא 23 למרץ

מדהים אגב כמה תאריכי שמחה יש לנו במרץ ותאריך אחד שדי מאפיל על כולם כשמדובר על 50 שנות יתמות.

אז פרקטית אנחנו מפרידים את הימים האלה כי הנוהל היהודי גרם לנו לציין את יום הפטירה לפי התאריך העברי ואת יום ההולדת בתאריך הלועזי

וזה כמובן מקל.

אבל הפעם זה קצת מתערבב כי בכל זאת זה יובל גם למוות וגם לחיים.

מחר אנחנו חוגגים יום הולדת 50 לאח שלי,הפעם אנחנו מנסים לעשות משהו שונה,ביקשנו ממנו שיאמר איך היה רוצה לחגוג והוא אמר שיהיה לו מאוד נחמד

לעשות טיול באתר שנקרא ח'רבת קאייפה באזור עמק האלה,שם אחי יתן סקירה היסטורית  עם הקשרים לזמן התנך ואחכ  נעשה פיקניק משפחתי מורחב.

היום אחותי ביקשה ממני לכתוב ברכה לאחינו ואמרתי לה שיש לי קצת בעיה כי אני פחות זוכר את ילדותו המוקדמת

הייתי בן 16 וחצי כשהוא נולד ועד שהלכתי לצבא שנתיים אחכ הייתי שקוע בעצמי ובאבל שלי

אני לא ממש זוכר הרבה מהתקופה הזאת כבר אמרתי שכנראה הדחקתי כל כך חזק שגם הזמן הרב פשוט עשה את שלו.בדיעבד אני כמובן מרגיש פספוס  שלא חוויתי את הילדות שלו,מצד שני אחרי שנתיים כאמור הלכתי לצבא והדברים כבר לא היו תלויים בי.

באיזושהי אזכרה לאמא במהלך השנים שוחחנו על נושא אמא והוא אמר שמעולם לא הרגיש אליה משהו מלבד הכרת תודה על זה שהיא הביאה אותו לעולם אבל מן הסתם הוא לא חש געגוע או חסר כמו שאנחנו מרגישים כי הוא לא הכיר אותה כאדם,רק מהסיפורים ואת החוסר מילאו קודם מטפלות מסורות ואחכ כשהיה בן 10 אבא התחתן שנית ואישתו החדשה מילאה את הפונקציה כפי יכולתה,אבל אני לא הייתי שם ואין לי יכולת ודאי בדיעבד לדעת איך היה לו כילד במשפחה עם אמא חורגת.

50 שנה זה המון זמן והפרספקטיבה להסתכל על החוסר הזה היא גדולה

זה התעצם אחרי שנישאתי וחוויתי הורות.

פתאום דרך ההסתכלות על זוגתי כאמא,הבנתי כמה השבר היה גדול,גם לי כנער בן 16,אבל ודאי לאחיותי שהיו בנות 14 ו4 בהתאמה.

כל מי שאיבד הורה ודאי מכיר את התחושה שכשהוא מסתכל על ילדיו שלו ,ליבו נחמץ ,שמי מהוריו כבר לא יכיר אותם ולא יראה אותם ביופיים בחוכמתם ואיזה אופי מדהים יש להם

במקרה שלנו,אמא ממש הפסידה כשלא הכירה את י.אחי שגדל להיות איש מדהים ויכול להיות,אולי יכול להיות שהיא באמת מסתכלת מלמעלה עלינו ומכוונת,אני פחות אוהב את הביטוי "שומרת עלינו מלמעלה" כי זה ביטוי לא מנחם לגביי,זה ביטוי מרגיז אפילו,אבל אם בכל זאת היא מסתכלת מידי פעם,אני בטוח שהיא גאה באנשים שהפכנו להיות.

מחר בבוקר ניסע לחגוג יום הולדת לאחי המדהים,ידען גדול,מורה ומחנך בישראל,אוהב ואהוב ואבא מסור לילדתו המקסימה

ושבוע אחכ,בתאריך העברי נעלה לבית העלמין בהר המנוחות בירושלים,אמא קבורה בחלק בישן של בית העלמין,בחלקה שצופה על סכר בית זית,בשעות בין הערביים כשהשמש שוקעת זה המקום הכי שקט על  כדור הארץ

אם יש דבר כזה מנוחה נכונה,אני מקווה שאמא שלי מצאה אותה.

אני סיימתי,תיהיו טובים