חודש מטורף היה לנו החודש,אין מילים אחרות לבטא את זה
כל שבוע היה ארוע אחד או שניים,ואלה לא היו ארועים שאיפשרו שיקול דעת אם להגיע או לא,אלה היו ארועים משפחתיים
שכל המשפחה מתייצבת
ואני כבר לא מדבר על המחיר הכלכלי של העניין..
ציינו בתחילת השבוע בתוך כל העניין הזה גם את יום הנישואין שלנו,27 במניינו
וחשבנו שלמרות כל הארועים פתור בלא כלום אי אפשר,אז החלטנו ללכת למסעדה,רק שנינו.
למסעדה הראשונה שנסענו אליה היה רק מאכלים עם בשר,מסעדה בוכרית חדשה יחסית במתחם השוק הסיטונאי החדש ליד צריפין
אבל אי אפשר לחגוג אם לצד אחד אין בכלל מה לאכול (זוגתי לא אוכל בשר)
אז נסענו ליפו והלכנו לאכול בדר' שקשוקה
היה מאכזב,ארוחה יקרה יחסית על סתם,אבל לפחות טיילנו קצת באזור שוק הפשפשים כי כבר מצאנו חנייה ולא היינו שם הרבה זמן
היום זו החגיגה האחרונה בחודש החגיגות האלה,אבל זו חגיגה שבאה מהלב כי בני האמצעי היום בן 24
ואנחנו גאים ונרגשים.
הבחור למד בשנה האחרונה במכינה לעיצוב תעשייתי בד בבד עם עבודתו כמלצר במסעדה שבה הרוויח המון כסף.באמת,לא ידעתי שאפשר להרוויח כל כך הרבה כסף מעבודה כמלצר.
בהנהלת המכינה יעצו לו להרשם ללימודים בבית הספר הגבוה לעיצוב בחולון אבל הוא הרגיש שהוא עדיין לא מוכן ואין לו עדיין תיק עבודות מושלם שהוא יכול להראות בראיון הקבלה.
עשה מעשה,עזב את העבודה במסעדה,גם בגלל חוק המלצרים החדש שעבר בכנסת ומכריח צעירים שעובדים כמלצרים להיות בסטאטוס של עובדים עצמאים שמשלמים מס על הטיפים שהם מקבלים בעבודתם והסכמנו איתו שזה כאב ראש מיותר.
הוא חיפש ומצא תוך יומיים מקום עבודה חדש וכבר מעל חודש הוא עובד בנגריה,לומד את העבודה שתקדם אותו בעניני עיצוב ומאוד נהנה מעבודת הכפיים הזאת.
אז הערב אחרי שזוגתי תחזור מעבודתה,נעשה עוגה נדליק נרות ונחגוג המשפחה הקרובה ביחד.
בפוסט הקודם כתבתי על הפלטפורמה החדשה שיצר קנקן התה ששמה "פרפרים"