כל יום רציתי לכתוב פוסט,בחיי,אבל לא הצלחתי למצוא את הזמן הזה ביום כדי פשוט להתרכז ולכתוב ,אז רגע לפני שמתחיל היום הזה שבסופו אנחנו מארחים לארוחת ערב את המשפחה של גיסי וגיסתי על שלושת ילדיהם הצעירים,אני לוקח את הזמן שלי לכתוב.

לא אוהב את פסח,אף פעם לא אהבתי,לא את ליל הסדר ולא את מה שקורה לפני ואחרי וודאי כשאי אפשר לאכול חמץ כי זוגתי שומרת ואני מתחשב ידוע.

על ליל הסדר עצמו אין הרבה מה לומר,היינו 3 משפחות שבגלל אי הבנה על שעת התחלת הסדר,חיכינו די הרבה זמן שכולם יגיעו וכבר כולם היו מאוד רעבים.

אגב שמעתי שיש מקומות שמתחילים את ליל הסדר באכילה של מנה ראשונה כזאת או אחרת כדי" להשקיט "את הרעב למי שרעב וזה רעיון שכדאי לחשוב עליו.

בקיצור התחלנו בסביבות 21:00 לקרוא בהגדה והגענו במהירות שיא לאוכל ומיותר לציין שלא חזרנו לשולחן אחרי האוכל ולא טרחנו להמשיך לקרוא בהגדה או לחילופין לשיר רק את שירי החצי השני.

לאף אחד זה לא הפריע מסתבר.

בחול המועד גם אני וגם זוגתי עבדנו,לא הפריע לי,ודאי לא לנוכח הדיווחים על הפקקים המתעצמים בכל נקודה בארץ ועל ההתקהלויות האין סופיות בכל מקום.

אני לא בן אדם שאוהב להצטופף עם אחרים בתורים אין סופיים בדרך לתפוס פיסת דשא כדי לעשות בה על האש,אני לא איש של מנגל בחוץ,אם כבר בחצר של מי מהמשפחה שלי שיש לו חצר, לא דחוף לי לבקר בחרמון ביחד עם כלעמישראל,לשמחתי עברו הזמנים האלה בהם בגלל הילדים נאלצנו לחפש פתרונות לשעשע אותם מחוץ לבית.

עכשיו אנחנו אדונים לעצמנו בלבד.

הפעם היחידה שהשתרכתי בפקק הייתה שנסעתי למסעדת רובינשטיין בנתניה,ביום השני של חול המועד.

האמת שבגלל שהאריכו את איילון צפון עד אזור מכון וינגייט,הפקק פשוט עבר צפונה יותר וקצת אחרי הרצליה התחיל פקק שנמשך דקות ארוכות והשתחרר באיזור מכון וינגייט,לשמחתי פשוט יצאתי יותר מוקדם והגעתי בזמן למסעדה.

החבר'ה גם הם נתקעו בפקקים אחרו קצת ולכן חברי הטוב א. ואני שהגענו בזמן,החלטנו לנשנש קצת עד שכולם יגיעו ופתחנו במנה של קלאמרי עם רוטב כלשהו

אחכ שכולם(היינו 6 במספר) הגיעו הזמנו כל אחד מנה בשרית

אני הזמנתי ספייר ריבס והגיעה מנה שלא ממש הבנתי איך להכיל את גודלה ומה לאכול בה

(הסמרטפון הסתום הזה מסרב לעלות תמונה של המנה)

אבל התגברתי ואכלתי והיה טעים אבל כמו שנאמר כאן פעמים רבות , כולם ביחד:לא נפלתי בריצפה!!

בסדר צלעות של בשר לבן ,לא שאלתי אבל הבנתי על איזה בשר לבן מדובר,גם הגדלתי לעשות ואכלתי פוקצ'ה עם איזה רוטב טעים,בקיצור היה בסדר,אבל לא שווה נסיעה בפקקים של חול המועד עד נתניה,אפשר בשקט היה להסתפק בפקקים של תל אביב העיר ולהכנס לאיזו מסעדה שם.

אבל היה נחמד,ודאי טעים וכיף יותר מהפעם הקודמת במומה בקרית ענבים.

אגב 2 אנקדוטות,מסתבר שלא כל אחד חווה את אותם דברים גם אם הוא נמצא איתי באותו מקום.

לי הייתה במומה חוויה זוועתית,היה רעש מחריש אוזניים,נאלצנו להדליק פנס סמרטפון כדי לקרוא את התפריט וגם האוכל לא היה משהו לכתוב עליו הבייתה ולאחרים החוויה לא הייתה כזאת נוראה או שלא הייתה טראומטית כמו שאני חוויתי אותה

ודבר שני,השיחה התגלגלה ולא זוכר איך הגענו לעובדה שיש הפרש של שנה בגיל בין חבר אחד שלנו לבין לפחות 3 מאיתנו כלומר כשהוא חגג יום הולדת 18 אנחנו היינו כבר בני 19

והסתבר,שגם אני וגם חבר אחר נשארנו כיתה בבית הספר היסודי,הצעיר שבינינו  לגלגל על זה בצחוק כמובן  על העובדה שנשארנו כיתה ודי מפתיע היה לגלות שהוא ,החבר הצעיר יותר לכאורה לא זכר את זה,אבל זכר שהצטרפתי בכיתה ד' וכשסיפרתי לו שהמורה הנערצת עליו התעללה בי והשפילה אותי הוא לא זכר דבר כזה.

מצד שני,אף אחד לא יכול לחוות את אותן חוויות של השני,היה סתם מוזר פתאום אחרי כל כך הרבה שנים לשתף את החברים במשהו שאני כותב עליו בבלוג שהשפיע מאוד על חיי.

אז הנה הגיע החג השני של פסח,הערב נארח כאמור את המשפחה של גיסי ומחר  אני רוצה לנסוע למסעדה ערבית ליד אבו גוש,בעין נקובה,יש שםמסעדה ערבית מצויינת שהמליצו לי עליה ויש בה אוכל גם לצמחונים וטבעוניםכמו זוגתי וגם מאכלי בשר.

אני מקווה שהפקקים קצת ירגעו.

על קטמון והרפתקאותיה אכתוב כבר בנפרד,המצב די פאטטה .

צריך לעשות השלמת קניות במכולת ואחכ להתחיל לבשל.

אה ועוד דבר,קניתי סוף כל סוף את המכשיר הזה,בי קיור לייזר,כואב לי כאן וכאן וכאן וחברים המליצו לי בחום לרכוש אותו,הבעיה כמו עם הבלוג,שצריך למצוא זמן במהלך היום להפעיל אותו ולא כל יום אני מוצא זמן או זוכר להפעיל אותו,החלטתי שמהיום אני מוצא זמן ואני מקווה שהכאבים בגב וברגליים יעברו אם אתמיד בטיפול.

אני סיימתי,תיהיו טובים