אני לא זוכר הרבה מלילות הסדר של ילדותי,כלומר אני כמובן זוכר התכנסות כזאת או אחרת עם סבא וסבתא משני הצדדים כשסבא מרדכי מנהל את הסדר.

לא זוכר אם חזרנו לקרוא בהגדה אחרי האוכל אבל ודאי ששרנו את כל שירי החג.

מה שאני כן זוכר שבצהריים שלפני ליל הסדר,אמא הייתה שולחת אותנו לישון"שיהיה לנו כח" להחזיק מעמד כל ליל הסדר.

זה לא עבד אף פעם אגב,מעולם לא הלכנו לישון בצהריים כילדים ולכן לא נרדמנו ,אבל חוק זה חוק ואמא לא איפשרה לנו "לקום" עד שבעצמה הבינה שזה לא יקרה.

פסח היה גם החג שלקראתו רכשו לנו בגדים ונעליים חדשות,אני מניח שקנו לנו בהזדמנויות נוספות בגדים,אבל לפני פסח הייתה תכונה גדולה שעסקה בקנייה ובמסביב שלה ונאסר עלינו ללבוש את הבגדים ולנעול את הנעליים בימי חול,כי זה חגיגי וחגיגי שומרים לארועים חגיגיים.

מציאת האפיקומן וההבטחה למתנה הייתה ההיילייט של ליל הסדר,הייתה תחרות קשה ביני לבין אחותי שצעירה ממני בשנתיים וחצי וכשהבינה בגיל  7,8 שאפשר להלחם על האפיקומן וגם למצוא אותו,הםכה ליריבה שקולה ומרה:-)

אמא נפטרה במרץ 69,אני הייתי בן 16 וחצי,אחותי בת 14 ואחותי הצעירה יותר בת 4.

שבועיים אחכ ישבנו לליל הסדר הראשון בלי אמא,רק שנים אחכ הבנתי פתאום לאיזה תעצומות נפש נדרשו אבא שלי וסבא וסבתא הוריה של אמא לנהל ליל סדר כהלכתו ולו רק שאני ואחיי נרגיש שהמשפחה ממשיכה לנהל את חייה כרגיל למרות האובדן הנורא.

שיהיה חג שמח