| |
"פנימי גובלן" הוא מונח שלקוח ממערכון של הגשש החיוור המדבר על סוג של תפירה עילית.ככה הייתי רוצה שיחשבו על הכתיבה שלי,סוג של כתיבה עילית . |
| 9/2003
בהשראת שירה-שבת בבסיס..
אם יש משהו שמעביר בי עד היום חיל ורעדה
6 שנים אחרי שסיימתי מילואים
33 שנה אחרי שסיימתי את הסדיר
זה להשאר שבת בבסיס...
שירה בתגובה אלי הדליקה לי את החוויה הזאת מחדש
שבת בבסיס..
מאיפה להתחיל?
איך לתאר את ההרגשה?
האם להתחיל בהתרחקות של קבוצת אוטובוסים
בשביל עפר שמוביל לכביש
שמוביל לדרך ארוכה הבייתה
ואתה חייל בן 19 במדי ב'
עומד במרכזה של קבוצת אוהלים לבד
ומרגיש שהכל סוגר עליך..
איך להתחיל לכתוב על ההרגשה הזאת?
אולי להתחיל בפעם אחת שהשאירו אותי בבסיס של בהד 3
מול שכם
בקורס קשר
כי לא עברתי בחינה באלחוט או משהו
והחלטתי שאני לא נשאר שם בשבת
בבסיס הגדול הזה שכולו עליות וירידות ואף אחד לא ממש יודע על קיומי
ויצאתי מהגדר
אל הכביש
כביש שכם ירושלים
שנת 1972
לא הייתה אינתיפדה
ונסעתי בטרמפים עד אחרי רמאללה
ואז במונית ערבית עד לפאתי ירושלים...
1972 אני מזכיר...
ואחכ בשבת בערב
אבא שלי החזיר אותי עד לבסיס
לחור בגדר
והופ
לחדר
ולילה אחד לחכות לחבר'ה שחוזרים ביום ראשון
אבל לא תמיד היו חורים בגדר
ולא תמיד היה כביש שהוביל לירושלים
היו מקומות אחרים
בלי גדר
ובלי כביש
רק מדבר
סיני 1973
לפני המלחמה
סוללת תותחים בג'ידי
חול טובעני
יאוש שהוא עמוק מהחול
ואנחנו באמצעו של אימון ואז מגיע אישור
לצאת הבייתה לשישי שבת
ומישהו
או ליתר דיוק 3 או 4 אנשים מכל הסוללה צריך להשאר
ולשמור על הציוד...
את מי משאירים?
ואיך בוחרים את מי שמשאירים
בטח שמעתם
על ההגרלה הזאת
מספרי מוות
כשמם כן הם...
אתה לוקח פתק
אתה רואה אחרים לוקחים
מי שאמיץ פותח
מי שקופץ לשמיים נוסע הבייתה
מי שמהסס
ואחכ קופץ נוסע
ומי שפותח את הפתק ורואה שחור על גבי לבן את המילה" נשאר"
מקבל בום בלב
והולך לכיוון המאהל המרוט
לאט הולך....
החבר'ה רצים לכיוון האוהלים
מסדרים את הציוד
מתקינים את הנשק ואת הכביסה..
ורצים לאוטובוס...
ואתה נשאר
ואין יותר סופי מהרגשה הזאת
הרי אף אחד לא ירד באבירות מהאטובוס ויאמר לך:
"אחי לך
סע במקומי"
אין ולא יהיה מצב כזה..
והאטובוסים מתרחקים לאט לאט
ונעלמים בתוך האבק
עד שאתה מפסיק לשמוע גם את רחש המנוע...
ואתה לבד
למרות שיש עוד 2 או 3 חסרי מזל כמוך
אתה כל כך לבד
שאתה מרגיש מחנק בגרון
הערב יורד
השמיים מתאדמים
השמש שוקעת לאט לאט לתוך ההרים
אין פלאפונים
אין טלויזיה
רק רדיו טרנזיסטור קטן
משמש לך קשר לציוילזציה
מוזיקה
בעיקר של געגוע....
שבת בבסיס...
והזמן עובר לו לאט לאט
עד שהחברים שלך חוזרים מהארץ ביום ראשון אחר הצהריים....
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
