| |
"פנימי גובלן" הוא מונח שלקוח ממערכון של הגשש החיוור המדבר על סוג של תפירה עילית.ככה הייתי רוצה שיחשבו על הכתיבה שלי,סוג של כתיבה עילית . |
| 9/2003
אנקדוטות נחמדות-או איך התחברתי לעברי הסוער..
לפני שבוע צלצל הטלפון
על הקו היה אדם שלא זיהיתי..
במהלך השיחה נפל לי האסימון
האיש היה המפיק שבמשרד ההפקה שלו עבדתי כ7 שנים בשנות ה-80
יחד איתו עשיתי כ25 סרטים
איתו נדדתי ברחבי העולם בפסטיבלים
הוא לימד אותי כל מה שאני יודע על יזמות בקולנוע
על הפקה
איתו עבדתי שעות על גבי שעות בימי צילום
דרכו הכרתי המון שחקנים ושחקניות
ידועים יותר ופחות
דרכו הכרתי אנשים מופלאים
ממנו למדתי איך "עושים" יחסי ציבור ובעיקר איך להשתמש בהם לטובתך ולטובת העניין שאתה רוצה לקדם
במחיצתו ביליתי "בפתיחות" של מקומות.
בסגירות
ממנו למדתי די הרבה על החיים
על עסקים
על עצמי
איתו הייתי בפסטיבלים בקאן
איתו צעדתי על השטיח האדום במעלה המדרגות לתוך הפאלה ד' פסטיבל (עם סניקרס-שקית ניילון אבל עם עניבת פרפר שנקנתה 10 דקות קודם....)
איתו פגשתי את קלינט איסטווד על יאכטה במרינה של קאן
ישבתי בבר במלון קרלטון כשהוא פטפט עם מנחם גולן כשהיה בשיאו
ובברלין בשלג
ובמעבר הגבול בין מערב ברלין למזרחה בצ'ק פוינט צארלי
בדיוטי פרי בדיסלדורף
איתו ישבתי בישיבות עם משקיעים לסרטים שעשה ולמדתי על
מקלטי מס
על השקעה פטורה ממס בסרטים
ואיתו עשיתי סרטים ביום יום בארץ
מהמשרד הקטן ברח פרישמן שצפה על הים
ואחכ במשרד ברח' ריינס עם רעש מתגלגל של אוטובוסים
ובסוף במשרד ברח אהרונוביץ
שם גם החלטתי לסיים את דרכי בקולנוע
כי לא יכולתי יותר
הייתי עייף כל כך
נפשית ופיזית...
אני הלכתי לדרכי
הוא המשיך לעשות סרטים
התחבר לארנון צדוק
והמשיכו לעשות סרטים לקולנוע ולטלויזיה
אני התחתנתי
נולדו לי ילדים
וסגרתי את פרק הקולנוע בחיי
בלי גרם של חרטה
בלי להסתכל אחורה
הסינמטק בתל אביב החליט להקדיש את החודש הקרוב למחווה על העשייה הקולנועית הפוריה שלו
בחודש הזה יקרינו את כל הסרטים שהפיק וביים
שבחלק של שנות ה-80 עבדתי בהם
ואתמול היה ערב הפתיחה
קוקטייל מושקע
עם המון מוזמנים
מכובדים
ויחסי ציבור כמו שהוא יודע
הגענו לסינמטק ב0930 בערב
צריך לומר במאמר מוסגר
שזוגתי הכירה אותי אחרי שעזבתי את עולם הקולנוע
וכל מה שהיא יודעת זה רק מהסיפורים שלי
אתמול היא יכולה הייתה לראות
שמה שסיפרתי קרה באמת....
היה ארוע מושקע
פגשתי אנשים שהם חלק מהעבר שלי
למשל את ניצה שאול שאיתה עשינו סרט ב1986
אני לא חושב שמישהו ראה את הסרט
הוא היה כישלון טוטאלי
אבל העבודה עם ניצה הייתה נעימה
לא חשבתי שהיא תזכור אותי או את הסרט
אבל היא זכרה
פגשתי אנשים שעבדתי איתם בסרטים אחרים
שהייתי איתם בברלין בקור
פגשתי את אשתו של המפיק-ביצ'ית לא קטנה
שלא פעם או פעמיים שיקרתי בשבילו כשהוא "גנב" רומן קטן מהצד..
פגשתי את אחותו המקסימה שפעם נתתי לה לקרוא את השירים שלי
שירי בוסר יש לאמר
שהיא לקחה לאחכ לנסות לקדם הוצאת ספר שירה
ולא ממש הצליחה
עד היום השירים שלי אצלה
לא נכנסנו לסרט
את הסרט אגב ראיתי בערך 200 פעם
בלי להגזים
בכל פעם שהיינו נוסעים לפסטיבלים ברחבי העולם
הייתי אחראי לקחת את גלגלי הסרט מהמשרד בתל אביב במונית לאולפני הרצליה
ולהעביר אותו מפילם לוידיאו
עבודה סיזיפית
משעממת
אבל הכרחית כדי להציג את הסרט בפורמט כזה לפני קונים פוטנציאלים בשוק הסרטים בפסטיבל שהיינו בו
במקום זה
אכלנו אוכל סיני שהיה שם
והלכנו להוציא את האוטו מהחניון
כי חניה ליד הסינמטק בתל אביב
אפילו עם אתם מגה סלבריטי
פשוט אין.
וחזרנו הבייתה אל חיינו השקטים.....
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
