לפני 42 שנה
הייתי בכיתה ד'
כמו שהבן שלי היום
במבנה בית הספר בית הכרם שבו למדתי לא היה מקום לכל הכיתות
והכיתה שלנו עברה אחר כבוד ללמוד במקום שנקרא "בית הועד"
שהיה אחד הבתים הראשונים בשכונת בית הכרם
ולימים הפך לסוג של מוזיאון
בקומה העליונה היה חדר שאותו הפכו לכיתה
בקומה התחתונה היה גן ילדים שבחצר שלו היו עצי תות
ובעליית הגג היה חדרון
היום אחר הצהריים התקשרה אשתו של אבא שלי
וסיפרה לי שהיא פגשה את המורה של כיתה ד'
שצריכה להערכתי להיות בת 70 ומשהו היום
והיא התענינה במעשי
ושאלה לשלומי וכו'
אבל המורה הזאת
הייתה מענישה אותי בכל פעם שלא עשיתי שיעורים
ולא סתם מענישה
היא הייתה מדברת בזלזול
מביישת אותי לפני כל הכיתה
ואני רציתי להתאייד מבושה
הרי לא צריך לספר לכם איך ילדים מתייחסים לילד שהמורה מבזה אותו
איזה מקום הוא תופס בהיררכיה הכיתתית
היום אני יודע שהייתה לי הפרעת קשב
שהייתה לי גם לקות למידה
מילא ההורים שלי שלא הבינו
וניסו לעזור על ידי מורים פרטיים וכו'
אבל מורה מחנכת
בעלת נסיון?
לא מצליחה לראות שלילד יש קושי?
וזו לא סתם עצלנות?
או טיפשות?
כל כך קשה לי להבין במרחק השנים את ההגיון שמאחורי המעשים שלה
ולא רק שהיא הייתה מבזה אותי
וגורמת לי להתבייש בעצמי ומערערת את בטחוני שהיה די שברירי גם ככה
כי חשבתי שאני טיפש ועצלן כאמור
כעונש
היא הייתה שולחת אותי לבלות זמן בעליית הגג ההיא
לבד
אני לא זוכר אם סיפרתי להורי
כנראה התביישתי
אני לא מצליח היום במרחק הזמן שעבר
להבין את ההגיון בהתעללות הנפשית הזאת שהיא העבירה אותי
אני מנסה לחשוב מה אני הייתי עושה כהורה
למורה שהייתה מנסה
רק מנסה לעשות התחלה של משהו דומה לילדיי
מעניין אם בלילה בלילה
מעסיקה את המורה הזאת בדל מחשבה
על מה שהיא עשתה לי
כי אני בטוח שהיא המשיכה להתעלל בילדים אחרים שלדעתה היו עצלנים
או לא מנסים מספיק
או סתם כאלה שלדעתה לא התחשק להם ללמוד
אני לא מבין
על הפרעת קשב
על קשיי למידה
לא שמעו לפני 40 שנה?
כשאשתו של אבא שלי התקשרה היום וסיפרה שהיא פגשה את המורה הזאת
וסיפרתי לה את הסיפור
היא פשוט נאלמה דום
ואותי המפגש הקצר שלה עם המורה
זרק במכה אחת
42 שנה אחורה
לתוך הזכרונות הקשים והמרים ההם
כנראה שצריך יותר זמן בשביל לשכוח...
רק אהבה וCARE חברים
וסליחה לאנשים שהם כאלה כמו המורה הזאת..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
