| |
"פנימי גובלן" הוא מונח שלקוח ממערכון של הגשש החיוור המדבר על סוג של תפירה עילית.ככה הייתי רוצה שיחשבו על הכתיבה שלי,סוג של כתיבה עילית . |
| 9/2003
ימים של סוף הקייץ..
איך אתה יודע שאתה רוצה לכתוב..
איך אתה יודע שאתה רוצה לכתוב כשאין לך מה לאמר במיוחד
מן הרגשה כזאת בבטן
שמתהפכת
מפרפרת כאילו אומרת עכשיו-עכשיו..
ימים של סוף הקיץ
לא בדיוק צריך מזגן או מאוורר
ובכל זאת המזגן דולק
שיהיה
הילדים התפזרו להם
בתי הבכורה הלכה לה לחברות לכתוב עבודה על יום הכיפורים-החג
לא המלחמה
בני האמצעי הלך לספריה-כמה מפתיע
חודשים אנחנו מבקשים ממנו לקרוא
והוא מתחמק-נאנק-אומר שלא אוהב
פתאום בשבוע האחרון
כבר פעמיים היה בספריה-פלא פלאים..
והקטן עם אמא שלו בהצגה
וערוץ 24 הטוב מנגן לי
רקע בלתי נמנע לכתיבה
אתמול זוגתי פתאום אמרה לי
למה אני לא מנסה למצוא מישהו שיקרא את מה שאני כותב ואם יחשוב שהחומר ראוי
להוציא קובץ של סיפורים קצרים.
זה אומנם לא פעם ראשונה שהיא אומרת את זה
אבל זה פעם ראשונה אחרי שהיא קראה את מה שכתבתי על הילדה.
ואמרתי שאני חושב שהתרגשה
ממה שקראה ומהתגובות
אתמול היא אמרה מה שאמרה ואני הסתכלתי עליה
וחשבתי שאם יש אנשים שאני מחשיב את דעתם ואמרו לי את זה
אולי שווה לבדוק.
מכסימום יגידו
לך הבייתה זה לא שווה
אז יגידו..
ימים של סוף הקיץ
אי אפשר להמלט מההרגשה הכבדה שמתקרבת
30 שנה למלחמת יום כיפור
לא אני לא הולך לכתוב שום דבר על המלחמה
אני רק זוכר את התחושה באוויר בערב ראש השנה לפני 30 שנה
לא ידענו שתוך 10 ימים תפרוץ מלחמה שתשנה את חיינו
אני זוכר שנשארנו בבסיס באותו ערב של ראש השנה של 1973
אני חושב שזה בכלל לא היה בשום בסיס
זה היה באימון בשטח
אני זוכר אוירה של ריקנות
של בדידות
שהבית נראה אז כל כך רחוק
לא רק פיזית רחוק
והזמן נראה כאילו יעמוד לעד
וזריחות מטורפות ושקיעות מוטרפות ביופיין מתערבבות עם סופות חול של אחר צהריים במדבר
גם עכשיו כשאני יושב בביתי
מוקף בילדיי
ובחום אהבתם
אני יכול בצ'יק לחזור לשם
למדבר הלבן ההוא
של לפני המלחמה
והרגעים הארוכים של הבדידות
של הגעגוע למשהו לא מוחשי
מפחידים אותי גם היום
אומנם ברמות אחרות
אומנם המדבר והריקנות והפחדים ההם התחלפו בדברים אחרים
בפחדים אחרים
לא משהו שאי אפשר להתמודד איתו
משהו הרבה יותר מוחשי
שאתה יכול להבין-לגעת
דאגה בסיסית לבריאותם של הילדים
לרווחתם
לאושרם
לאושרה של זוגתך
לחיבור הזה בינכם
גם היום אחרי 12 שנה..
לפני כמה ימים באיזו נסיעה באוטו היא הזכירה לי שאחרי שהכרנו בבליינד דייט במלחמת המפרץ הראשונה יש לאמר
יצאנו קצת והבדלי הגישה לחיים הכריעו אותה והיא נפרדה ממני..
אני הייתי איך לאמר שונה מאוד ממי שהיא דמיינה לה לחתן.
ישבתי ב"שופטים"
עישנתי-(סיגריות)
וכנראה חתכתי חולצות מהשרוולים שלהם (משהו שאני לא זוכר אגב) והיא אמרה שנראיתי מגוחך ומזעזע..
נו אז עם נקודות הפתיחה האלה
אנחנו בכל זאת מחזיקים מעמד 12 שנה..
אבל זה בעיקר בגלל שאני השתנתי
הפסקתי ללכת לשופטים
עוד לפני שהתחתנו
הבטחתי להפסיק לעשן (היא האמינה.... ואני עדיין מבטיח..)
ואני ממש
אבל ממש לא גוזר את החולצות שלי...
חוץ מזה לא ויתרתי עליה למרות נקודת הפתיחה הגרועה ביחסנו
ומה ששבה אותה היה
שאחרי שהיינו חודש פרודים
באתי אליה הבייתה במפתיע ובלי להודיע
ואמרתי לה שאני רוצה להיות איתה ושתגיד מה מפריע לה
אני אשנה
נו..טוב בגיל 39
אתה נואש מספיק בשביל לומר דברים כאלה...
ימים אחרונים של קייץ
יש לי מקום כאן בישרא
מקום יקר
אנשים יקרים
עוד מעט יגיע ראש השנה
סוג של חג שאני אוהב את המשפחתיות שבו
או יותר נכון לומר למדתי לאהוב
עוד משהו שלמדתי בזכותה של זוגתי
כשהייתי רווק הייתי בסוג החגים האלה ציפור דרור
מצטייד ב10 סרטי וידיאו
קצת שתיה
הרבה חברים
ומעבירים אותה בסבבה
או לחילופין בבחורה אחת
שמוותרת על החגיגות המשפחתיות וביחד מתכנסים לסוגי מרתון
סוף הקיץ חברים
סתיו באויר
תתחיל שנה חדשה
עם המון תקוות
עם המון תוכניות
חוץ מאושר
בריאות ועבודה לזוגתי
באמת שלא צריך יותר כלום
ושהאושר והבריאות ימשכו ככה
רציתי לעלות לכאן תמונות של הילדים כמו שאביה עשתה
אני אעשה את זה אחרי שאלמד איך לעשות
לא באמצע כתיבת פוסט..
בוודאי שמתם לב ששירה עיצבה את בלוגי
בדרך כלל אני מסתפק בלומר שעדי גורדון הוא סוג של אליל
תמונה לא חשבתי לשים
עוד יחשבו שזה הבלוג שלו
אבל בגלל היותו ספורטאי למופת ואדם מדהים
אמרתי
נתלה אותו כאן אצלי
כמו שתולים פוסטר החדר
ואחכ מחליפים
בנתיים הוא כאן
אורח
תתרגלו אליו
עד שנחליף אותו במשהו אחר
ימים של סוף הקייץ חברים שלי
מחר יתחיל הסתיו...
אוהב אותכם הרבה
תיהיו טובים אוקיי?
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
