"מה קרה לילד שדיבר אל כוכבים
שהמתיק סודות אל סביונים ושחפים
שספר כל נמש חרש ובחול נרדם
מה קרה לו יום אחד שקם ונעלם"?
אחרי ההלם הראשוני על לכתו של אהוד מנור
אני רוצה לכתוב כמה מילים לזכרו
גם בגלל שהוא היה איש שנכנס בקלות ללבבות כולנו
גם ובעיקר מפני שהיה חף מציניות
איש אמיתי
שרק רצה טוב
חוץ מזה שהוא היה איש בנימינה
ובנימינה זו ערש ילדותי
כבר כתבתי וחזרתי וכתבתי על בנימינה
אומר למי שלא יודע שסבא שלי
סבא מרדכי היה ממיסדי המושבה
הוא הגיע עם עוד כמה חקלאים שסיימו ללמוד חקלאות בקליפורניה
חכרו מהברון רוטשילד את אדמות אום שוני
והחלו לייבש את הביצות
סבתא שלי שעלתה מרוסיה ב1920
וחיפשה עבודה כרופאה בארץ ישראל
רכבה על חמור מתל אביב לבנימינה כי ידעה שמחפשים שם רופאה
וסבא שלי היה אדיב מספיק לארח אותה באוהלו..
"אני רוצה לחזור
אל הימים הכי יפים שלי
הימים היחפים של בנימינה
כן אני זוכר הכל זרם לאט
השמש לא מיהר
אנשים אמרו שלום
חבר היה חבר"
"הקליפורנים" כך קראו למתיישבים החדשים
סבא וסבתא התחתנו
בנו משק לתפארת בבנימינה
לסבא היו פרדסים וכרם
ואני יודע שהייתה אפילו רפת והיו תרנגולות
אבל סבתא טובה הייתה רופאה והיא לא הייתה מאושרת בבנימינה
חוץ מזה היא הייתה עסקנית פוליטית ב"מפלגה"
מפא"י..אלא מה..
"היורה יורד מחר הבט בלבנה
איך היה יבול הענבים השנה?
היכנסו הערב יש ריבה מתות גינה
ובלילה תתכסו כי תיהיה צינה"
(אגב הבית הזה הוא כל כך מוחשי בשבילי
עד לפני לא הרבה שנים היו י. ו- ר. הנכדה והנכד של אחד המייסדים שממשיכים לגור שם
נותנים לנו בצאתנו מביקור שם ארגז ענבים וריבה..)
אז סבתא רצתה לעבוד כרופאה וסבא ויתר לה
הם מכרו את המשק ועברו לבית קטן עם גינה בירקון פינת נורדאו בתל אביב
סבתא עלתה בסולם הדרגות והגיעה להיות המנהלת האדמיניסטרטיבית של קופת חולים כללית שהייתה בשיא כוחה (בעצם היא הייתה קופת החולים היחידה לדעתי)
סבא מלא געגועים לעבודה בחקלאות
היה נוסע לבנימינה לעבד את שדותיו
אבל המרחק הקשה עליו
ולבסוף מכר את חלקתו
"אני רוצה לחזור
אל הימים הכי יפים שלי
הימים היחפים של בנימינה
כן..אני זוכר הכל זרם לאט
השמש לא מיהר
אנשים אמרו שלוםן
חבר היה חבר"
אני זוכר שהיינו באים לבקר את משפחות המייסדים שנשארו
משפחת ל. עם הילדים
ואם המשפחה טענה שאני לא אוכל ויהיה לי ברי ברי...
היינו באים לעזור לקטוף ענבים
והיה כייף ללכת יחפים בבית הגדול של ה.
היה ריח אחר בתוך הבתים שם
היה שקט שלא הכרנו
היינו נוסעים באופניים למרכז המושבה בצהריים
ולא היה אף אחד ברחוב
היינו הולכים לראות את התרנגלות שהם גידלו
היה קסם מיוחד לכביש שהוביל אל תוך בנימינה עם עצי האקליפטוס בצדדיו
"ועכשיו אם יום או ליל אם רע לי ואם טוב
אין לי רגע זמן לשבת ולחשוב
לפעמים אני כמעט יוצא מדעתי
כל ימי אני הולך לשם ולא מוצא...
אני רוצה לחזור..
מה קרה לילד שנרדם בחול החם
שיום אחד לפתע קם ונעלם."..
ימי בנימינה
מילים אהוד מנור
לחן מתי כספי
אפילוג:
סבא שהתגעגע לימיו כעובד אדמה
לא ממש מצא את עצמו בתל אביב
הוא עבד כמנהל חשבונות במשרד פרטי ליד מוגרבי
טיפח את הגינה בבית ליד הים
ואהב אותנו הנכדים
תמיד היה לנו מקום במיטה שלו
תמיד הוא ידע להמציא סיפורים מרתקים
ובלילות הקיץ החמים היה מעיף איתנו טייארות בגן העצמאות
לבנימינה הוא חזר מעט מאוד פעמים לבקר
כשאריה זיתוני נבחר לראש המועצה של בנימינה לפני כמה שנים
הגשתי לו הצעה להקים טלויזיה קהילתית בבנימינה
האמת שהוא לא ממש התעניין בהצעה
אבל כשאמרתי לו שאני הנכד של סבא שלי
הוא נורא התרגש
קרא לאחיו המבוגר ממנו
ושניהם ישבו מולי ולא נתנו לי ללכת
ועד הערב ישבו וסיפרו לי סיפורים על סבא שלי
והאכילו אותי בענבים
ואמרו שגם אהוד מנור נולד במושבה
והנה אוטוטו הוא חוזר
היום הוא חזר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
