מחר אנחנו עושים אזכרה לאמא שלי

 רק ארבעתנו

שתי אחיותי ואחי

מצאנו שזה הכי נחמד ככה

נעלה לקבר שנמצא באחד המקומות הכי יפים בהר המנוחות

מקום שצופה  על סכר עין כרם מי שמכיר

כבר 36 שנה עברו

אמא שלי נפטרה מתסחיף מי שפיר יום אחרי הלידה של אח שלי

אני הייתי בן 15 וחצי

אחותי אחרי בת 13

אחותי אחריה בת 4

ואח שנולד

אבא היה כולה בן 38

האמת שאני לא זוכר הרבה

אני זוכר שאבא חזר מבית החולים אחרי הלידה וסיפר שיש סיבוך

ואחכ אני זוכר שהוא בא לבשר לנו שאמא נפטרה

האמת שאני לא זוכר את התגובות שלנו

יש לי זכרון שביום הראשון או השני לשבעה

אבא נכנס לחדר ויוצא משם אחרי המון שעות

 ושכולם מהלכים בבית על ביצים

אני לא ממש זוכר את הלוויה

אני רק זוכר מי לא הגיע אליה

36 שנה !

ואני זוכר ש-ת.לא באה

והרבה שנים לא סלחתי לה על זה

בעיקר שהיא הייתה חברה כל כך טובה של אמא שלי

וגם מ.לא באה

אבל בניגוד לת. מ. באה אלינו לפני הלוויה ונשארה  אצלנו בבית עד שהסתיימה

הרבה שנים כעסתי על ת.

לא הצלחתי להבין איך החברה הכי טובה של אמא לא נמצאת בלוויה שלה

אני זוכר שהיו הרבה אנשים בלוויה

הרי סבתא שלי אמא של אמא הייתה דמות ציבורית

בכלל אחרי שאמא מתה  ואבא נסגר בתוך עצמו

סבתא שלי חשבה שהיא צריכה לקחת פיקוד עלי

וכבר סיפרתי שאמא שלי נפטרה  בחופש פסח של כיתה י'

שאחריו התחיל השליש השלישי

ובסופו מנהל בית הספר מר ק.הנכבד

העיף אותי מבית הספר

לא למדתי אז מה היה לו להשאיר אותי?

אבל סבתא שלי חשבה שזה חסר מצפון להעיף  ילד יתום מאמו מבית הספר :-)))

ועוד כשהילד הזה הוא הנכד שלה..

והיא "משכה" בכמה חוטים פוליטים

ובצ'יק צאק החזירו אותי לבית הספר

רק שאני כבר הבנתי שאין לי חשק ללמוד

ובטח לא שם

והלכתי לאכסטרני

נו טוב..

באכסטרני הזה ביליתי שנתיים

וכשאני אומר ביליתי

זה בדיוק מה שזה היה

האמת שאף אחד לא ממש שם עלי בבית

אבא שלי עבד המון שעות

את הטיפול בתינוק התחילה דודה שלי ואחכ התחילה סדרת מטפלות אין סופיות

לי היה חדר עם כניסה נפרדת

או יחידת דיור נפרדת בקומה  מתחת לבית של ההורים

ואף אחד לא הרגיש בי

רק שהתגייסתי לצבא והלכתי לנח"ל

התחילו להרגיש בחסרוני..

ואז לאט לאט נבנו הקשרים עם אבא שלי מחדש ששיאם היה כשחזרתי ממלחמת יום כיפור

אבא שלי בפרוש היה גאה בי שהשתתפתי במלחמה

ותאמינו לי זה היה שווה את כל מה שעברתי

עברו 36 שנה

תאמינו לי

מילא אני שהייתי בן 15 וחצי שזה קרה

אבל אחותי הקטנה הייתה בסך הכל בת 4

וזו קריעת ים סוף לגדול בלי אמא

מחר נעלה לקבר

אחכ ניסע לסבתא נאווה שהתחתנה עם אבא שלי אחרי שהיה אלמן 10 שנים

ואחכ נחזור הבייתה לילדים הפרטיים שלנו

ונמשיך בחיינו...

אפילוג

במשך השנים "סגרתי" את כל הדברים שהיו פתוחים מהגיל ההוא

עשיתי קומפלישן (השלמה ) עם אמא שלי

על העלמותה הפתאומית מחיי

עשיתי קומפלישן עם אבא שלי בחייו

על הההרגשה שלא טיפלו כראוי בהפרעת הקשב שלי

ואין בי כעס

רק צער מידי פעם

לפעמים בלילה בלילה כמו שאומרת אביה

אני מחבק את הילד שהייתי

כי מגיע לי