אפריל עומד להסתיים אוטוטו

ואז אני נכנס לחודש שבסופו אחגוג כאן שנתיים

אני מעלעל בפוסטים קודמים לאורך השנתיים האחרונות

אפשר לומר שאני "מחזיק" את ספר קורות חיי

אי אפשר להתייחס לזה אחרת

כמות הפוסטים שנכתבו

מספר המנויים

מספר הכניסות

הכל ביחד זה אני

ואיזה שינויים חלו בחיים שלי בשנתיים האלה..

אבל  אני לא מתכוון לעשות סיכומים עכשיו

הרי צריך להשאיר משהו לפוסט סיכום השנתיים

אלה סתם הרהורים של לפנות ערב כשאני לבד בבית

שכולם נפוצו לכל רוח לעיסוקיהם

וככה  שקט ורגוע לי..

ומצד שני אני חושד שזה שקט של חוסר מנוחה

רק שאת מקורו של חוסר המנוחה הזה לא בדקתי עדיין

אני יושב מול הדף הריק כבר כמה זמן

ואני מעלה בעיני רוחי אפשרויות לגרום לחוסר השקט הזה ללכת

אבל כולם

כל האפשרויות מסתכמות בכניסה לאוטו ופשוט לנהוג

רק שזה קצת בלתי אפשרי

בעיקר כי האוטו אצל זוגתי..:-)))

הייתי רוצה לו יכולתי לנסוע לאורך כביש הבקעה בשעת בין ערביים

שרתתי שם בבקעה ב1972

כל כך שקט שם

כביש ארוך וצר

לאורך גדר המערכת

דרך הטשטוש צמודה לכביש

מידי פעם יישובים שנמצאים צמודים לגב ההר

מקום מדהים ביופיו בקעת הירדן

שכבנו שם מארבים

עד היום אני זוכר את הכלור ששמו באופן קבוע במים של מחנה גדי

והחום הבלתי נסבל של הקיץ בבקעה..

סתם הרהורים..

יאללה

תיהיו טובים וחזקים