אני יושב לי מול הצג הלבן הזה והראש שלי פשוט ריק

הלכתי לראות מה כתבתי בפוסט "פרוייקט האוהבים" בשנה שעברה

כדי לא לחזור על מה שכתבתי אז

וככה  כשאני קורא את מה שכתבתי אז (על לידת בתי הבכורה)

אני ממלמל לעצמי

"למה אתה צריך את זה"

למה התחייבת?

אוףףף

על מה לכתוב?...

הימים היו ימי הישיבה במערב תעלת סואץ אחרי מלחמת יום כיפור

הייתי נחלאי שעשה אימון מתקדם בתותחנים ורגע לפני שהיינו צריכים לעלות לשל"ת מאוחר במרום גולן פרצה מלחמת יום כיפור

נו..כמובן שהשרות בתותחנים התארך מעל ומעבר

כל התוכניות שרקמנו לישיבה של סטלבט במרום גולן נדחו עד להודעה חדשה

ולא רק שישבנו במערב התעלה

ישבנו הכי רחוק שיכול להיות

ישבנו בג'ניפה בדרך לק"מ ה101 מקהיר

וכל יציאה הבייתה לירושלים הייתה פרוייקט

ולא נדבר על נסיעה למרום גולן בקצה השני של הארץ..

באחת היציאות המעטות שהיו לנו

נסעתי מהג'ניפה למרום גולן

עניין של 12 שעות נסיעה (אם עצרו טרמפים טובים)

לפני זה צריך לומר שבאחת השהיות הקודמות שלי בקיבוץ הכרתי בחורה מגרעין מתחתי

 ג'ינג'ית מדהימה שמאוד מצאה חן בעיני

אבל בגלל קוצר זמן לא הצלחנו למצוא זמן כדי לשבת וממש להכיר אחד את השני

בזמן שהותי במערב התעלה חשבתי עליה

וכתבתי לה מכתבים

והיא ענתה

בהתחלה סתם מכתבים רגילים

ולאט לאט הם נהפכו למכתבי געגוע

ואני הייתי מומחה במכתבי געגוע MIND YOU...

האמת זה לא היה ממש קשה

אני כמהתי לקשר

התנאים בשטח היו כאלה שרק הייתי צריך להסתכל מסביב

ולכתוב מה שאני רואה

מדבר אין סופי

שקיעות איטיות שסוגרות עוד יום בשום מקום הזה

זריחות  מדהימות בסופן של שמירות שלא נגמרות

וחוט משוך של געגוע לכל דבר שהריח צוויליזציה

געגוע שלא נגמר

ואז אחרי סדרת מכתבים שהחלפנו בנינו

היא ביקשה במפורש שביציאה הבאה אבוא למרום גולן

וזה חברים מאוד החמיא לי

יצאתי

נסעתי

והגעתי

אחרי מסע מפרך כאמור

היה ערב

אתם יודעים איזו הרגשה זו להכנס לחדר האוכל כשכולם נמצאים בו

ואתה עם מדים חמוצים מזעה

עם נשק די מלוכלך

מרגיש לפחות כמו  אחד שהרגע חזר מאנטבה

גיבור מלחמה..

וכולם טופחים על הכתף

וכולם מתענינים

ואני .

אני מחפש את הג'ינג'ית

ושואל עליה

ואומרים שהיא בחדר

ואני מתלבט מה יותר טוב

ללכת אליה ככה

חמוץ ומלוכלך

או שמא ללכת להתקלח לעלות על אזרחי ואז לבוא אליה

האמת שממרחק 30 ומשהו שנה אני לא ממש זוכר

הייתי כמובן למען הפרוייקט מספר שהגעתי אליה חמוץ ומלוכלך

והיא נפלה על צווארי

אבל לא צריך להגזים כמו שלא צריך להקדים את המאוחר..

אני לא זוכר הרבה מאותו לילה

חוץ  מהעובדה שהיה לנו לילה מדהים

ובבוקר שאחרי קמתי מאוהב טוטאל

ונסעתי לירושלים להורים..

חזרתי למערב התעלה

והמשכתי לכתוב לה מכתבי געגוע

והיא? נאדה

אין קול ואין עונה

טלפונים לא היו

ולהשיג קשר היית צריך להתקשר בטלפון עם מנואלה למרכזיה צבאית

לבקש יפה מהמרכזנית שתחבר אותך למצ"א ירושלים או מצ"א תל אביב ושההיא תחייג בשבילך לחדר האוכל בקיבוץ ואז מישהו יעשה טובה וירים את הטלפון ויקרא לג'ינג'ית

בדרך כלל עד שהיא הייתה מגיעה

האנשים שמאחוריך היו רוטנים

המרכזנית הייתה מאבדת סבלנות

ועם הג'ינגית לא דיברתי..

אחרי כמה ימים הגיע ממנה מכתב

נגדיר אותו את המכתב

מכתב "זה לא אתה זה אני" הידוע

בו היא כותבת

שקשה לשמור על קשר ממרחק כזה

והיה לנו לילה קסום וכאלה

אבל היא אוטוטו עוזבת את הקיבוץ והולכת ללמוד בעיר הגדולה

ואתה תכיר אחרות וטובות ממני..

נו מה..

אני כמובן הייתי הרוס שבור ומנותץ

גם להיות רחוק כל כך

וגם הבחורה שאהבתי זרקה אותי..

ממרחק 31 שנה אני נזכר בבחור שהייתי אז

ולא נשאר לי ללטף את ראשו ולומר לו

"חמודי"

היה טוב

טוב שהיה

וטוב שהצלחת לעמוד באכזבה ולהמשיך הלאה"

ולא נותר לי אלא להודות לג'ינג'ית אחת

שאין לי מושג מה איתה ואיפה היא

על ליל אהבה אחד

בחורף 1974 במרום גולן

אבי גאזונט

אני סיימתי..