| |
"פנימי גובלן" הוא מונח שלקוח ממערכון של הגשש החיוור המדבר על סוג של תפירה עילית.ככה הייתי רוצה שיחשבו על הכתיבה שלי,סוג של כתיבה עילית . |
| 10/2003
עוד לא אבדה תקוותנו..התקווה בת שנות אלפיים
להיות עם חופשי בארצנו
ארץ ציון ירושלים.............
ככה הסתיים אתמול בשעה 6 בערב טכס הזכרון לנופלים של פלוגה א' מגדוד הנחל המוצנח בתל סאקי
רק בן אדם מאוד ציני
לא היה עומד על רגליו ושר את "התקווה" בעומדו על התל הגבוה
כשממולנו נפרש המישור שעליו דהרו הסורים בדרום הרמה לכיוון הכנרת אז באוקטובר 73
ומאחורינו השמש שוקעת
היה יום מאוד ארוך אתמול
אני התחלתי אותו ב5 בבוקר בעבודה כי למרות ששמתי שעון מעורר על 6 בבוקר התעוררתי כהרגלי ב0400 וכבר אמרתי לעצמי שאם כבר קמתי אסע לעבודה אעזור לזאת שמחליפה אותי ואצא ב0700 לחבר שלי שגר במושב צפונית לחדרה שם אשאיר את מכוניתי
ואסע עימו לגולן
בדיעבד הייתי צריך לקחת את מכוניתי ולנסוע
בגלל אורכו של היום
אם הייתי לוקח את האוטו לא הייתי תלוי באף אחד
הגענו לחיספין ב11 למקום הכינוס
אני הכרתי מעט מאוד אנשים
אבל ידעתי שכך יהיה
אבל היה מרגש לראות אנשים שלא נפגשו 30 שנה
את הכנס מסתבר ארגנו מלבד כמה אנשים שלחמו בתל סקי
גם חיילי וקציני גדוד 101 הסדיר של הצנחנים
שלקחו על עצמם את הארגון הלוגיסטי של היום
דאגו לאוכל ושתיה
דאגו למצגת אור-קולית ביחד עם המועצה האזורית בחיספין שתרמה אולם ואת הרב האזורי
שמסתבר שהוא אלוף משנה במילואים והוא נתן לנו זוית מרעננת על המלחמה
לא אלאה אתכם בפגישות המרגשות בין האנשים
לא אספר על הנסיעה למוצב 116 שם ישבו אנשים מהפלוגה באוקטובר 73 והיו חלק מהאנשים המעטים שהיו אז בדרום הרמה ועצרו את הסורים
אחכ נסענו לתל סקי המחודש המוחזק היום כאתר הנצחה ומורשת של יחידת הצנחנים
שם ישבנו אתמול והאנשים שניצלו מהתופת -פשוט כמשמעו
סיפרו בפרוטורוט
על היומיים המטורפים האלה משבת בצהריים במפקדת הגדוד באל על על ההפגזות הסוריות
על הנסיון להגן על רמת מגשימים
ועל נסיון החילוץ הנואש של 3 הנגמשים שנשלחו לתל סקי
לחלץ את אלה שהיו נצורים שם
שוב- הכל נאמר ללא טיפת ציניות
עם הרבה ציונות
ועם הרבה אהבה למדינה כי בלי אהבה למדינה לא היו נהרגים שם כל כך הרבה אנשים
ובשירת התקווה סיימנו את היום הארוך הזה
בשביל אלה ששרדו את המלחמה מהגדוד
זו הייתה הזדמנות לקבל תשובות אחרי 30 שנה
בשביל כאלה שכמותי שבאו לחלוק כבוד לאלה שנהרגו
הייתה סוף כל סוך הזדמנות להבין מה עשו חברים שלי
אלה שחיים לשמחתי ואלה שלצערי נהרגו
ומתוך הדברים שקיבלתי שם
אתמול ברמת הגולן
הבנתי כמה דברים לגבי המלחמה שלי
שהייתה בכלל בצד השני
בסיני
עם אנשים אחרים
עם אוייב אחר
הבנתי שבעצם לא הייתה ברירה
שלא הדרג המדיני המושחת והחרד לעורו הפוליטי
שלא הדרג הצבאי המסוכסך בינו לבין עצמו
ולא אף אחד
רק אנחנו החיילים הפשוטים
צעירים ומבוגרים
הבנו שגורל המדינה על הכתפיים שלהם
ופשוט עשינו מה שצריך לעשות
לא קלישאות
לא דיבורים יפים
לא כלום
רק אמת לאמיתה
גם היום
30 שנה אחרי המלחמה
אני לא ממש יודע מה המלחמה עשתה לי
לא יודע
אני רק יודע
שנעשיתי אדם טוב יותר
אזרח טוב יותר
ישראלי
ויהודי
שרתי אתמול את התקווה והייתה לי צמרמורת
בשנה הבאה אני אארגן כנס של הגדוד שלי
בעיקר כדי לקבל תשובות
נחכה עוד שנה
לא נורא....
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
