אמא שלי לא הייתה בשלנית גדולה

ואני לא זוכר שאוכל היה  משהו לכתוב עליו הבייתה

כלומר אכלנו וזה

אבל דברים רגילים

בערב שתינו חלב חם (שאמא שלי הקפידה להסיר את הקרום)

אכלנו סלט

וחביתה

ואני זוכר את שלושתינו

אחותי ס.אחותי ת.  ואני יושבים ליד השולחן ואוכלים

ואמא צופה מהמטבח

מה שכן אני זוכר שבין במטבח ופינת האוכל היה חלון הגשה כזה

וזה לא היה נפוץ אז הסידור הזה

אבל אבא שלי שהיה אדריכל בהתהוות בטח רצה ליישם את מה שהוא ראה בבתים אחרים

אז אמא לא הייתה בשלנית גדולה

וגם לא עקרת בית מי יודע מה

פתאום הגיע משום מקום חורף

או קיץ לחילופין

והיא הייתה ממהרת להוריד מהארון למעלה את בגדי הקיץ או החורף לפי העונה ולהכניס אותם בבהילות למחזור

עד היום אני זוכר  די בפניקה את הפעם הראשונה שזוגתי התחילה בשלהי הקיץ הראשון שלנו ביחד להוריד פתאום בגדי חורף

ממש לא הבנתי מה  העניין כאן

בשביל מה צריך בשלהי ספטמבר שיש עדיין חמסינים להתחיל למיין בגדי חורף

שלא לדבר על לכבס את כל הכבודה

לתלות להוריד ולקפל

לא היה לי מושג קלוש שבכל בית נורמלי עושים כך

אמא שלי כשהערבים בירושלים התחילו להיות קרירים

הורידה סוודר ועוד סוודר

ואחכ מעיל כשירדו זרזיפים ראשונים

וככה נכנסנו לחורף

בלי "הכן ביתך לחורף " וכל הבלאגן

אני גם זוכר מכיון שהיא לא ממש בישלה כאמור

היינו מקבלים מסבתא שלי בתל אביב סירים עם אוכל

העניין שגם סבתא שלי-אמא של אמא שלי לא בישלה מעולם

אבל היא "החזיקה" מבשלת

קראו לה גב' לנדאו

אני זוכר אותה עד היום

עולה חדשה (אז בשנות ה60) מפולניה

לא דיברה מילה עברית

אבל ידעה לבשל בדיוק את המאכלים האהובים עלינו

(זה גם לא היה כל כך קשה כי לא היינו אכלנים מי יודע מה )

ואני זוכר שכל שבוע היו עושים דרכם לירושלים סירים עם קציצות

ועם אורז לבן

ועוד כנה וכהנה ממאכלי פולניה שאני כבר לא ממש זוכר

מה שכן אני זוכר היטב שהיא הייתה מכינה לנו עוגות טורט

ועד כדי כך היא רצתה לפנק אותנו שמלבד העוגה העיקרית היא הייתה עושה לכל אחד מאיתנו עוגות קטנות

עודות אישיות שנאפו בסיר של עוגה כזה עם חור באמצע..

 ה-"היי לייט" היה בשבת

אז אבא שלי היה עושה לשלושתנו דייסה סולת !

(לדעתי זה הדבר היחידי מבחינת אוכל שהוא ידע לעשות אז )

כשהיא הייתה מוכנה הוא היה מפזר סוכר מלמעלה

והיינו אוכלים

אפילו עכשיו אני יכול להרגיש את החום של הדייסה שהתפשט בכל הגוף

אחכ היינו משאירים את אמא בבית ללמוד (פילוסופיה ויוונית עתיקה אם אתם מתעקשים..)

והיינו הולכים לאוניברסיטה בגבעת רם לסיור הקבוע שהתחיל בזריקת מטבעות של 10 גרוש לבריכה  שבכניסה לאוניברסיטה

ואחכ בשיטוט עד למעונות בגבעת רם וחזרה

באמצע שנות ה60 אבא קנה  טוסטוס לעצמו

איזה אושר זה היה אין לכם מושג

עד אז השתמשנו בשרותיו של אריה

הנהג שקופת חולים כללית שסבתא כאמור הייתה מראשיה סיפקה לה

ואריה זה היה לוקח אותנו לטייל

במרחק הזמן אני תוהה עם אריה אהב את זה?

כי מה פתאום שיסיע אותנו אחרי שעות העבודה שלו?

אז אין לי תשובה מוחלטת

מה שאני יודע שהוא מאוד אהב אותנו ואנחנו אותו

הוא היה רווק

גר לבדו עם אוסף המקטרות הגדול שלו

אני חושב שהוא גר ברמת גן

אבל אני כבר לא בטוח

ואני גם לא יודע למה הוא סיים את עבודתו עם סבתא

מה שאני כן יודע שהחליף אותו נהג אחר

שקראו לו יגאל

ויגאל היה מקורב להפועל רמת גן כדורגל

ולמכבי תל אביב כדורסל

ואני לא הייתי צריך יותר מזה

ב1964 הפועל רמת גן זכתה באליפות היחידה שלה

וכמה ימים אחרי זה אחרי שיגאל נרגע מהחגיגות הוא הביא לי דף עם כל חתימות השחקנים

וזה לא היו סתם שחקנים

ברמת גן שיחקו אז יעקב חודורוב המיתולוגי

שלמה לוי המפציץ

ובנבנישתי שעזב את הפועל ירושלים

המאמן כמובן היה דוויד שוויצר הגדול

ואחרי שהוא צרף לדף הזה דף עם חתימות שחקני מכבי תל אביב עם תנחום כהן מינץ

ראלף קליין ועוד כאלה ששכחתי

הייתי אחד הילדים הכי מאושרים בשכונה..

אמא נפטרה ב1969 כמה חודשים לפני שארמסטרונג נחת על הירח

שנתיים אחרי מלחמת ששת הימים

המדינה הייתה באופוריה

אני הייתי בן 15 וחצי

אף פעם לא חשבתי איך הפכה מאז סבתא שלי למישהי שמאוד דואגת ושומרת עלי

נכון שזה היה התפקיד של אבא שלי באופן טבעי

אבל אולי מכיון שהייתי הבכור והיו לי קשיי למידה ואבא שלי היה חסר סבלנות לתופעות האלה שהוא לא הבין מהן

ואולי  כי נראיתי לסבתא שלי הכי פגיע היא ניסתה לקחת עלי פיקוד ולכוון אותי

כשאני חושב עכשיו על המעשה שלה

שהיא עצמה בטח הייתה הלומת צער מאובדנה של בתה-אימי

אני לא יכול  שלא להעריץ אותה על ההקרבה ועל היחס

ובעיקר על הסבלנות והזמן שהיא הקדישה לי

למעשה היא ניסתה להחליף את אמא

אני שמעבר לצער על לכתה של אימי פתאום הרגשתי חופשי ומשוחרר

לא במהרה כבלתי את עצמי שוב למרות נסיונותיה של סבתא שלי

למען האמת חלק היו בשלת רחוק כי היא עבדה בתל אביב ואנחנו גרנו בירושלים

אבל היא ניסתה

לפעמים הלך לה

ולפעמים לא

היא נפטרה לפני כמה שנים חצי שנה לפני יום ההולדת 100

היום אני חושב שהיא חיכתה לראות שאסתדר בחיים

ומכיון שהכל קרה לי מאוחר

נישואין

ילדים

עבודה קבועה

היא "נשארה באזור" עד גיל 100 רק כדי לשמור עלי ולהיות בטוחה שאני בסדר..

ובלי קשר בכלל

ולתפארת המקום הזה ישראבלוג

איילון היום חוגג שנתיים להווסדו כאן

איילון איש אשכולות שידו בכל

כותב נהדר

וגם נראה בכלל לא רע (יש תמונה שם)

לכו תגידו לו מברוק

מגיע לו...

חוץ מזה עשיתי מנוי לספורט 5+

במקרה ווימבלדון יגיע לשם

תודה ושלום