תם השרב הגדול
השמש רד לים הכחול
ורוח חרישית מרגיעה
פנים וצוואר נחיריים ודם
שני ציידים על החוף
רואים לאור היום את הסוף
ולהקת שחפים כמראה
שביס אפרפר כלטיפה על הים
היא לא יודעת כמה תוכל למשוך
היא לא יודעת כמה תוכל לנשוך
וכבר חשבה לברוח מכאן
זה לא עניין רק שאין לה לאן
והיא נרדמת בהקיץ
עם הגב לים עם הראש לשם
ולא אכפת שכבר יבוא
כך עליה יעבור עם הגב לים
עם הראש לשם
אור החשמל מדגדג
ואת החושך זה מענג
ואנשים יוצאים לחפש
מקרה שיקרה
אם אפשר במקרה
שני ציירים על הבר
עוד לא מאמינים שנגמר
ושביס הרקדנית מרחף
על בטן גליה ולא במקרה
ובשדרות הרעד עובר גובר
בחצרות הפחד נובר צובר
פתאום היא מתרגשת נורא
סף מאורע זה יקרה זה קרה
העיר נפתחת לפניו
עם הגב לים עם הראש לשם
לא נלחמת לעצור
לא אכפת לה כבר לגמור
עם הגב לים עם הראש לשם
והיא נפתחת לפניו
עם הגב לים עם הראש לשם
יאבוה צעירים
יציירוה שיכורים
עם הגב לים עם הראש לשם
תם השרב הגדול..
מילים: מאיר אריאל
לחן :יהודה פוליקר
שר:גידי גוב.
שיר מדהים
עם מילים מדהימות יותר
קצת עידכונים בקשר לפוסט הקודם
הסרט "לא בת 17"
(ולא כפי שקראתי לו...) זכה במקום הראשון בפסטיבל הסרטים בחיפה
ויגיע בהתחלת נובמבר לבתי הקולנוע
האמת שאין לי הרבה מה לאמר
חזרנו לא מזמן מרביצה בפארק קנדה
שליד לטרון
טיולון לפני סיומו של חופש סוכות
משהו נינוח כזה
אפילו לא טיילנו
סתם רבצנו לנו בפארק
הילדים שיחקו הכלבים השתובבו
ואנחנו דיברנו ודיברנו
ואכלנו
עד שהשמש שקעה
ככדור כתום ומדהים לתוך השפלה ממולנו
אני קורא פוסטים סוערים בזמן האחרון
נדנדה של רגשות
מקיצוניות אחת לשניה
עם כעס
המון כעס על כולם
אבא
אמא
ילדים חברים
ואני מרגיש טיפה מוזר
לא שאין לי כעסים
יש לי
ואת הטובים שבהם אני מטפח באופן אישי..
אבל אני יודע שכעס הוא מקום להזדמנות
להסתכל עליו
לרדת ממנו
ולהמשיך הלאה
וכרגע אין לי כעס על אף אחד
אפילו אני מסתכל משועשע משהו על "כועסים" אחרים
אח שלי כועס על סבתא נאווה
סבתא נאווה כועסת עליו
והיא כועסת גם עלי
כן חברים
היא כועסת עלי
אבל אני הפלא ופלא צח כתינוק
אני צלצלתי לאחל חג שמח
הצעתי שנבוא
היום זוגתי הזמינה אותה ליום ההולדת של הבת שלי "לסקטור המשפחתי"
אבל היא כנראה כועסת
ומה לעשות?
תשאלו האם התנצלת
אומר-אין לי על מה
מרגיש נקי בעניין
כבר לא כועס ולא נוטר ולא כלום
רוצה לבוא ליום הולדת-תפאדל
לא רוצה-סלאמת...
איפה היינו?
היינו בכעסים של אנשים אחרים בבלוגיה
וכשאני מדבר עם כמה
ומנסה לומר להם שיסתכלו על הכעסים שלהם
שיראו בהם באמת הזדמנות בלתי חוזרת
להתחלה חדשה
אחת אומרת לי שהיא מעדיפה שלא אגיע אליה לבלוג
אם אני כותב לה ככה
או משהו ברוח הדברים האלה..
לא נעלבתי
כתבתי משהו לפרדה
אספתי את חפציי
ויצאתי
לא רוצה לא צריך...
אין לי שום בעיה בעניין..
תם השרב הגדול חברים
תמו החגיגות של החגים
וממחר אנחנו עולים על הסוס הלבן
ויוצאים לדרך ארוכה
המישורים לבנים
האופק רחוק
ויש הרבה עבודה לעשות
הגענו ל"אחרי החגים"
זמן לעשות בשביל עצמנו
כי אין כמו עכשיו לעשותם..
תהיו טובים חברים
אני תמיד כזה.....
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
