הפוסט מוקדש בתודה ל"מלכת הביצה" שהייתה מספיק אסרטיבית ומספיק עקשנית למצוא את המילים של השיר המדהים הזה
תודה גדולה..
הרוח והחשך והמים
זוכרים מליל אתמול את צעדך
הקצף שמחה את עקבותייך
יודע שהיית כאן לבדך
אני כעיוור אחרייך הולך
רוח בחושך נושקת לפני המים
שוב לא יאיר אלי בחוף בעוברך
צרור החבצלת בשחור שערך
המים והרוח והחושך
אמרו לי שעברת כאן יחפה
מדוע לא הייתי כאן ללחוש לך
חכי לי נעצבת יפה
אני כעיוור אחרייך הולך
רוח בחושך נושקת לפני המים
שוב לא יאיר אלי בחוף בעוברך
צרור החבצלת בשחור שערך
החושך והמים והרוח
עונים לי בחידה שאין לה סוף
הו מה הם הקולות אשר קראו לך
בלילה בלי ירח אל החוף
אני כעיוור......
מילים ולחן -נעמי שמר
כבר אמרנו שלא כותבים שירים כאלה
שימו לב למילים
"חכי לי נעצבת ויפה"
מי כותב היום ככה?
אף אחד!
השיר הזה אגב היה שלאגר ענקי בשנות ה-60
ושרה אותו ה-להקה של אותה תקופה
שלישיית גשר הירקון
אריק איינשטיין-יהורם גאון
ובני אמדורסקי
מגוון קולות מדהים שלצערנו ממש כבר לא רואים היום
השיר גם היה ועדיין רומנטי כזה
שכששמענו אותו
היו לנו סוג של פרפרים בבטן
ואני הייתי מאוהב בכיתה ז'ח' בילדה שגרה לא רחוק ממני
ואפילו העזתי והצעתי לה "חברות"
אבל כבר סיפרתי איזה ילד הייתי
נחשבתי לעצלן
נשארתי כיתה
איזה ילדה "נחשבת" הייתה הולכת עם מישהו כמוני?
במקום זה
היא הציעה לי "להיות ידידים" ולעזור לי בשעורי בית.....
סוג של חמלה..
כמובן שלקחתי בשתי ידיים את מה שהיא הציעה
כי מלכתחילה עם הבטחון העצמי שלי שנגע ברצפה
לא חשבתי אפילו שהיא תסכים להיות חברה שלי
ילדה מקובלת
יפה
חרוצה
שהיא תלך שומו שמיים איתי?
אגב כל האמור לעיל לא נכתב מתוך כעס
ממש לא
הכעס עבר מזמן
היום אני יודע שהיו לי בעיות של קשב וריכוז ובעיות דידקטיות לימודיות
שלא טופלו
ואם הייתי יודע אז את מה שאני יודע היום
או יותר נכון הורי היו יודעים
ומודעים
הרי שבבית הספר היה לי יותר קל
בהרבה יותר קל
אני מתנחם בעובדה שבתי שיש לה אותו סוג של בעיה
מטופלת היטב
בית הספר והמורים מודעים לקשייה והיא מקבלת הקלות ועזרה כחוק
השיר הזה
הרוח והחושך והמים
נמצא בתקליט של שלישיית גשר הירקון שהיה ברשותי ולצערי כבר איננו
השלישיה הייתה סוג של גיבורי תרבות עם השיר האלמותי"אהבת פועלי הבניין" שהיום כבר מצאו בו אלמנטים של הטרדה מינית...
אבל אז לשרוק לבחורה מגג בניין בבניה היה סוג של מחמאה
מה גם שהיו רק פועלים עבריים בשנות ה-60
הפלסטינים היו בגדה המערבית
והתאילנדים בתאילנד
בבד בבד עם המוזיקה הישראלית הזאת הגיעו החיפושיות
והאבנים המתגלגלות
והתחלנו להעדר מהפעולות בתנועה המאוחדת
ולעשות בחשאי קבוצה
שהלכה השם ירחם למסיבות סלוניות...
עד שנערך ברור נוקב בסוגיה והוחלט על דעת הרב
שזה בסדר לבוא לפעילות בתנועה ובימי שישי לרקוד במסיבה סלונית
בעיקר סלואו...
מוזר שאני כותב על הפעילות בתנועה
היום בתי הולכת פעם ראשונה לצופים
אני לא בטוח שהיא תחווה את אותן חוויות שאני חוויתי
אבל מה לעשות והתקופות אחרות
ואין מה להשוות
אז בירושלים
היינו יורדים "העירה" לבד
הולכים ל"פעולה" ואחכ במין ריטואל קבוע הולכים במין טכס שיבטי לאכול פלאפל לפני החזרה הבייתה לבית הכרם
שלא לדבר על הטיולים
המחנות ביער עין החורש
ואש הלילה המפורסם בעיקר במקום המפחיד הזה
עמק המצלבה
כאן המקום הכי מפחיד הוא כביש 44
מתל אביב לרמלה.....
הרוח והחושך והמים....
לילה בחוף אכזיב....
גם על אכזיב של אלי אביבי אפשר לכתוב כמה מילים
לא בפוסט הזה
לא עכשיו
רק לומר שהיה מן טכס התבגרות המקום הזה בשבילנו
לפני שאילת הפכה למקום שכולם נוסעים אליו
לילה בחוף אכזיב
שיר שעדיין מביא געגוע..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
