ובסוף מעגל בצל שמש בוערת
כיביתי לך בוקר הדלקתי לך ערב
ובסוף מעגל התחממנו על קרח
ציירת לי שיר ערש דיקלמתי לך פרח
שתינו כוס עצב ובכינו כוס צחוק
שרנו בעשב התקרבנו רחוק
רק בסוף מעגל שם הקו מתחבר לו
בסוף מעגל את שלי
ובסוף מעגל באביב של שלכת
הלכת לעזוב אך שכחת איך ללכת
עונה בחידות על תשובות ששאלתי
חופשי מסביב ולבסוף תגלי
שבסוף מעגל שם הקו מתחבר לו
בסוף מעגל את שלי
עונה בחידות ושותקת סודות
חופשי מסביב ובסוף תגלי
שבסוף מעגל שם הקו מתחבר לו
בסוף מעגל את שלי..
מתורגם על ידי יונתן גפן
ביצוע אריק סיני
מאוד אוהב את אריק סיני ואת השירים שלו
אומנם המילים של השיר הזה אם חופרים בהם דומים לשירים המוקדמים של שלמה ארצי
שלהבין מהם משהו צריך מילון
אבל הלחן
וקול הבס של אריק סיני עושה לי את זה..
הבחירות לרשויות המקומיות מתקיימות עוד יומיים
ולמטה אצלנו מטהו של מועמד הליכוד לראשות המועצה
רוחש וגועש
לא שיש לו הרבה סיכוי מול ראש המועצה המכהן
אבל רעש ותשומת לב כנראה הליכוד יודע לעשות ובשבוע שעבר בשעת בוקר מנומנת משהו
הם הביאו לכאן את שר הבטחון
אם נגיד היה השר המכובד איש שרודף כבוד מה שאני חושב שהוא לא
הוא היה קצת מתקומם לבוא לישובנו השקט בשעת בוקר מנומנמת
שרב התושבים עובדים
וכבוד אי אפשר לעשות לאף אחד בשעות האלה כי פשוט אין מי שיעשה
וזה די פטאטי
לסחוב את שר הבטחון בימים כאלה לכאן
ב9 וחצי בבוקר כדי שתושבי היישוב
או בעצם תושבי חלק קטן מהרחוב ותו לא
יראו את שר בטחוננו ויצביעו בגלל זה למועמד הליכוד
צריך להיות עיוור וטיפש באופן מיוחד כדי לחשוב שבואו של שר הבטחון יטה מישהו מתמיכתו במישהו אחר
אבל זוהי כנראה פוליטיקה
ואני די בטוח שגם שר הבטחון נשם לרווחה כשהוא חזר לעסוק בעניני משרדו
אני בכל מקרה החלטתי לא להצביע
אין טעם
לפחות אצלנו ביישוב בחירתו של ראש המועצה מובטחת
כי אין מועמד ראוי
שיכול לו
ואני לא בעדו
לדעתי הוא יותר מידי זמן מכהן
ואין לו מה לחדש
ומכיון שהחליט לדבוק בכסאו
שיעשה את זה בלעדי..
יותר מוקדם קיבלתי תגובה מאביה על הפוסט הקודם
ובין השאר היא אמרה שסידרי העדיפות שלה משתנים
כולל כתיבת פוסטים
וזה הביא אותי להרהור
שכבר דיברתי עליו
אבל זה התחזק אצלי כשקראתי את התגובה של אביה
ותסלחו לי אם אני חוזר על עצמי
אבל הרי אני גם כותב בשביל עצמי..
והעניין הוא
שלפעמים אני כותב גם שאין לי ממש מה לאמר
וחלק מהכתיבה גם במצב הזה
הוא הרצון הזה להשאר בתודעה של האנשים
להרגיש שייך
להרגיש אהוב
לקבל תגובות חמות וכו'
אבל הרי את כל הדברים האלה כבר קיבלתי
אז למה אני ממשיך?
למה אני כותב גם כשאין לי מה לאמר?
אחד הדברים שאמרתי כבר שבתהליך הכתיבה אני מציב מול עצמי מראה
כדי לראות מי אני ומה אני
והנה אני מציב כרגע מולי מראה ואני אומר לעצמי
פאק!
אתה מפחד שישכחו אותך אם לא תכתוב!
אתה מפחד שאם תיצור פערים גדולים בכתיבה
אנשים לא ימהרו לבלוג שלך לראות מה כתבת
ואני מודה
זה סוג של חרדת נטישה
אני חרד שיפסיקו לאהוב אותי
אני חרד שיפסיקו לאהוב את הכתיבה שלי
(ואגב אין צורך בקריאות עידוד כאן
לא באתי לבקש את אהבתכם מחדש
אל תפריעו אני מדבר עם עצמי עכשיו....)
ואם עמית המכשף שנעדר מכאן מאז אביו הלך לעולמו
לא כותב האם שכחו אותו?
ואם הוא יחזור ואני מקווה שיחזור אני בטוח שיקבלו אותו בתופים ומחולות כי יש ערך מוסף במה שהוא מביא איתו
שלא לדבר על אביה
שמה שהיא מביאה איתה בכלל לא יסולא מפז
אז היא יכולה לעשות הפסקה
ואני הקטן לא?
אני מניח בתשובה לעצמי ולחרדותי
שאני יכול לעמוד
בהפסקות כאלה או אחרות בכתיבה
לא לכתוב כשאין לי מה לאמר
לקרוא פוסטים של אחרים ולהגיב עליהם בוודאי
כי המחוייבות שלי אל ידידי הכותבים
היא ללא קשר להרגשה שלי שלא תמיד לי יש מה לאמר
ואני מגרד מתוכי דברים לומר
ואז בשביל מה?
זה אפילו קצת פאטטי אם תחשבו על זה
אני לא רוצה להתחייב בפני העולם ובפני עצמי שלא אכתוב אם אין לי מה לאמר
אחרי הכל סוג החיבה הזה שאני מקבל כאן
עושה דברים טובים לאגו
ואני לא יכול לומר לעצמי-וותר על זה
אבל אני יכול לומר לעצמי:
בן אדם
תתאפק
לא ישכחו אותך
אם לא תכתוב
וכשתכתוב יהיה לזה יותר ערך מאשר משהו שנאמר מתוך כורח כזה או אחר
אני מוכרח לומר שהצבת מראה
ועשיית "תיקון"היא לא מלאכה קלה
צריך להיות זהירים
בייחוד צריך להזהר לא לכתוב דברים "על מנת רק למצוא חן"
אני מאמין
שאני גם מנסה לתקן
ולהיות כל הזמן אני
כשאני מרגיש שאני
הוא לא אני
אני יודע שדרוש תיקון
ועל זה נאמר כבר
תהיו טובים
אני מאוד משתדל להיות
כשאני לא צנוע אני אומר
תהיו טובים
אני כבר כזה....
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
