כשהיינו ילדים היו שתי קייטנות נחשבות בירושלים
קייטנת אג"ד למיוחסים
והקייטנה של אלי שהייתה למיוחסים מינוס..
ניסיתי להזכר מה אנחנו עשינו כילדים בחופש הגדול
הרי לא הייתה טלויזיה ולא מחשב
ולא נראה לי שבילינו את כל הזמן החופשי שלנו למטה כילדי רחוב ..
(מה אתה עושה כל כך הרבה זמן למטה? מה אתה ילד רחוב? (הגירסה הפולנית לשאלת השאלות בשנות ה-60)
אז הייתה קייטנת אגד לילדים שאחד מהוריהם עבד באגד
והייתה קייטנת אלי
אני מניח שאלי היה היוזם-המארגן והמנהל של הקייטנה האלמותית הזאת
אבל אני לא ממש זוכר אותו
מה שכן אני זוכר שהקייטנה הייתה באיזו חורשה במושבה הגרמנית בירושלים
כלומר מקום הכינוס של הילדים
והגיעו אליה מכל רחבי העיר באוטובוסים
אני זוכר שנאספנו מבית הכרם והאוטובוס היה עושה ממש סיבוב גדול עד שהגיע למושבה הגרמנית
אני זוכר שחולקנו לקבוצות גיל
וכל קבוצה היתה עושה משהו אחר באותו יום
חוץ מזה שכל הקבוצות הלכו לבריכה כמובן
(הרי לא יעלה על הדעת קייטנה ללא בריכה)
הלכנו כמובן לבריכת ירושלים המיתולוגית ברח' עמק רפאים
אני לא ממש זוכר אם ידעתי כבר אז לשחות
מה שכן אני זוכר שזה היה ארוע ההליכה לבריכה
ואני זוכר טראומה אחת עד היום
לבריכה עצמה היה צריך להכנס דרך שער כזה שמשפריץ זרזיפי מים
והמים תמיד במקרים האלה קרים
אחכ כשהלכנו לבריכה בבית זית או במושב שורש
(למהדרין מהשכונה שלנו היה כל קיץ מנוי לבריכת שורש
וזה נחשב סטייל סטייל)
היה אפשר להכנס אליהן בלי צורך להרטב
תמיד ניסינו להבין מה עומד מאחורי ההכרח הזה להתרטב אפילו טיפה לפני שנכנסים לשטח הבריכה
הרי אף ילד בר דעת לא יעמוד בכניסה הזאת וירטיב את עצמו במים קרים רק בגלל שכתוב שאסור להכנס לשטח הבריכה בלי להתרטב
האמת שעד היום אני לא ממש מבין את ההגיון
לא זוכר באיזה גיל החלטתי שקייטנת אלי זה לילדים קטנים והפסקתי ללכת אליה
אבל אני מנסה להזכר מה עשינו חודשיים ימים כשלא היינו בקייטנה
אני זוכר שכל קיץ נסענו לשבוע למכמורת
במכמורת היה אפשר להשכיר חדרים בבתים של האנשים שגרו שם
סוג של צימרים
רק שהחדרים במכמורת של אז היו די ערומים
מיטות
שולחן
כמה כיסאות ופינת בישול
לא היה טלויזיה כמובן ואנחנו היינו צריכים לספק לעצמנו "שעשועים"
אז היה הים כמובן
5 דקות הליכה מ"החדר"
והיינו יורדים לים בבוקר וחוזרים בצהריים לארוחה ומנוחת צהריים
ואחכ אחר הצהריים היינו יורדים שוב לים
אבא לא היה מגיע איתנו לכל השבוע
הוא היה מגיע ליום הראשון עוזר בהתארגנות
ואחכ נוסע ומגיע בחזרה לסוף השבוע
אני זוכר שמאוד אהבנו כילדים את סוג הבילוי הזה
הכרנו ילדים של נופשים אחרים
נסענו על אופניים שסופקו לנו על ידי בעלי הבית ברחבי המושב
ועובדה שחזרנו מידי שנה למקום הזה
היינו חוזרים הבייתה לירושלים ובמסגרת הנאות החופש הגדול
היינו נוסעים אחכ לשבוע לבנימינה
לבנימינה היה ריח מיוחד
היינו נכנסים לבית של הודה -ראש השבט
כמעט תמיד הוא היה חשוך וקריר
אני זוכר דלתות עם רשתות נגד יתושים ואוי ואבוי למי שלא היה סוגר אותן !
אני זוכר מיטות יחיד מאוד רכות עם קסתות גדולות
ואני זוכר המון ריבה
היינו יושבים על הוורנדה (מרפסת גדולה) היו שם עצים ישנים שאולי אלוניתה תוכל לומר מאיזה סוג כי אני לא זוכר
אבל הם נתנו צל
אוכלים אבטיח קר
מקשיבים לשקט המדהים הזה שרק רחש מכונית שעוברת מפר אותו
אחכ היינו יורדים לחצר הגדולה להסתכל על הברווזים
לשבת על הטרקטור הישן שעמד במוסך ולעשות כאילו אנחנו נוהגים
ואז מי מבני הבית הצעירים יותר היה לוקח אותנו לפרדס להביא קצת תפוזים
ואני הייתי מחכה לראות את הילדה של השכנים שהייתה בעיני נורא יפה ומידי קיץ הייתי מתאהב בה מחדש
וככה היינו מעבירים שבוע בסטלבט הזה
כי לא נדרשנו ממש לעבוד
היינו הנכדים של סבא וסבתא עם "ייחוס" של מייסדי המושבה
והודה תמיד אהבה להתפאר בנו מבחינת "אתם יודעים של מי הנכדים האלה"?
של הישורונים !!!
אני לא ממש זוכר אם מישהו התלהב מאוד בגלל העובדה הזאת
מה שכן 40 שנה אחכ שבאתי להציע לראש המועצה שלהם הצעה עיסקית הוא ממש התלהב מזה שאני הנכד של סבא שלי
את ההצעה הוא לא קיבל אבל החזיק אותי בסיפורים מסיפורים שונים הרבה אחרי שסרב להצעה שלי..
נו שויין
זה מתחיל להיות ארוך הפוסט הזה
ולכן על עוד מעללים בחופש הגדול של ילדותי
על הגעגועים לילדים מהכיתה
על הקטעים מתחת לפנס ברח' רבי בנימין
על הבריכות בבית זית בשורש ובמעלה החמישה
ומי הייתה נחשבת יותר אכתוב בפעם הבאה
עכשיו אחרי יומיים שלא כיבסתי (כי זוגתי לא קיפלה..)
אם לא איכפת לכם אפנה לדברים האמיתיים
מחר
חוזרים לעבודה סוף כל סוף...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
