מידי פעם חולפת בי מחשבה שאומרת " מה אני עושה כאן"
כלומר
נראה לי שבאיזשהו שלב מעיין המילים יגמר
כאילו כמה אפשר?
אני נמצא כאן שנתיים וחצי
924 פוסטים
מנוי על מעל ל-70
מנויים עלי מעל ל-70
אוקיי
סטאטיסטיקה יפה
אבל מה מעבר לזה?
מעבר להשגים הסטאטיסטים שאני בהחלט גאה בהם
מה הלאה כאמור
מה?
להגיע ל 100 אלף בכניסות זה סוג של אתגר?
להגיע ל 1000 פוסטים זה מרגש יותר מ2 דקות?
לא יודע
באמת לא יודע
יש עדיין את העניין של לרגש-לעניין לספר משהו בצורה הכי טובה
וזה לא קל
לא יודע איך זה אצל אחרים שנמצאים כאן כמוני או קצת יותר (או קצת פחות כמובן)
יש נוסחה ל"לא לחזור על עצמך"?
הרי בכל מקרה מהמגיבים של השנה הראשונה נשארו מעטים
(פמה ואביה עמית המכשף ויסלח לי מישהו ראשוני עם נשמט מזכרוני )
אז אולי למחזר? לטובת אלה שהצטרפו בשנה השניה? ואחריה?
זה ישנה למי מהחדשים?
אבל לי זה משנה
אני זה שלא רוצה למחזר
אז מה הפתרון ?
לכתוב על עניני אקטואליה נוסח עופרניקוס?
אי אפשר
כלומר מידי פעם כמובן
אבל כמוהו?
ראשית הוא עושה את זה טוב מאוד
ואני לא יכול ולא רוצה כמוהו
פוסטים של "גילוח ציחצוח"?
כמה זה יחזיק?
ובעיקר כשזה חוזר על עצמו זה קצת משעמם
אז מה הפתרון
זו דילמה שעוד מישהו חשב עליה?
זה פאקטור בכלל כשכותבים כאן כל כך הרבה זמן שנלקח בחשבון שבאים לכתוב עוד פוסט ועוד פוסט?
ומה עם לחדש את מאגר המגיבים?
פעם הייתי משוטט למצוא בלוגים חדשים היום אין לי כל כך חשק
פעם הייתי משרשר דרך רשימות של אחרים
ועכשיו אני ממעט לעשות זאת
והשבוע דווקא עשיתי את זה שוב והכרתי לשמחתי את "זהות בדויה" ואת "קאלה" ולפניהם את
טולישקה שרק באה וכבר הולכת ותחזור אולי בצורה אחרת (וסליחה שאני לא מלנקק אין כח עכשיו)
וההכרות איתן הזכירה לי כמה כייף זה לפגוש אנשים חדשים לגמרי
אז מה הי לנו כאן ?
בלוגר ותיק (שלא לומר קשיש)
שרוצה להזרים בעורקי בלוגו כתיבה חדשה ומרעננת כמו בהתחלה
אבל קצת עייף
וקצת לא ממש יכול
ונשאר כאן בשביל הפוסטים האלה שמידי פעם עושים עניין
וגורמים לו (לי..) לזכור בשביל מה הגעתי לכאן
בעיקר כדי להיות טוב אולי..?
אשמח לתגובות כמו שאומר רון ידידי שהוא ותיק ממני ועדיין כאן..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
