מרדכי איש שלום שגם נקרא אדון מרדכי

היה ראש העיר של ירושלים משנת 1959-1965

אדון מרדכי גר ברח' החוצב

רח' שספק אם מישהו הכיר

סמטה צרה שיצאה מרח' הבנאי אחרי הבית של דוד.

דוד

נו? דויד גרוסמן

ואדון מרדכי היה לובש את בגדי החג שלו והולך עם אשתו -הגב' איש שלום לבית הכנסת שהיה בסמינר למורים

נו..הסימינר?

צמוד לבית ספר בית הכרם?

איפה שדוד בנבנישתי היה המנהל

בקומה השניה

שם היה בית הכנסת של ק"ק בית הכרם

"שוב בלילה אני חולם עליך

במדי צבא שהיו מדיך

הליקופטר חג במדבר החם

ואתה פוחד

והיא כבר יש לה ילד פה

היא מצלצלת שאבוא

ואני מתחמק ואני מתאמץ

אבל היא לא כל אחת"

היינו ילדים וזה היה מזמן כמאמר השיר המצויין

אבל אני עדיין רואה בעיני רוחי את אדון מרדכי ואישתו

ראש העיריה בשבילכם הולך בערב ראש השנה לבית הכנסת

ירושלים הייתה קטנה בסוף שנות ה50 ותחילת שנות ה-60

גרנו בבית הכרם שכונה שהייתה רחוקה מהגבול

ירדנו העירה רק שצריך

ואיזו חוויה זו הייתה לעמוד ליד אבא של גורי שנהג ב"אוטו ששון"

קו 1 המיתולוגי שלקח מבית הכרם העירה

כשהגיע היום של ערב ראש השנה אמא ואבא היו מקדימים את שובם מהעבודה

ככל שהזמן התקדם לקראת הערב

ירדה שלווה כזאת על ירושלים

מכוניות הפסיקו  לנסוע

ילדים נעלמו מלמטה

אני זוכר שאמא הייתה "ממליצה" לנו הילדים "לנסות לנוח" כי בטח "תישארו עד שעה מאוחרת  ערים"

לנוח לא הצלחנו

אולי בגלל ההתרגשות של כניסת השנה החדשה

אולי בגלל אווירת הקדושה כמעט שאפפה את העיר

אולי אני כבר לא ממש זוכר...

"אני אומר לה זה חוזר

כן..זה לא עוזב

היא משקה אותי קפה חם

ומלטפת את כולי

אז היא שואלת זה עוזר

תעשן ותחזר

היא מתפשטת גם כשלא חם

ומפתה אותי"..

כשהשתרר שקט בחוץ

אמא הייתה מזרזת אותנו להכנס להתקלח

ואחכ בסוג של טכס

ללבוש את הבגדים ואת הנעליים שניקנו במיוחד לערב ראש השנה

בגדים שנאסר בתכלית האיסור ללובשם ביום יום

איזו הרגשה חגיגית זו הייתה להתלבש בבגדי השבת האלה

כאילו הכל מצתחצח לקראת בואה של השנה החדשה

שתביא בעקבותיה אולי הקלה במצב הכלכלי

אולי ימצא איזה דוד באמריקה שעקר מרוסיה לפני כך וכך שנים

וישלח לנו חבילות עם כל טוב?!..

אולי השנה אבא יוכל לקנות אוטו קטן

אולי הממשלה תיטיב עם האזרחים סוף כל סוף

(בגין לשלטון בן גוריון בלע סבון...)

אולי אבא יהיה עצמאי בשנה האה ויפסיק לעבוד על "תחרויות" כל הלילה אצל רובין ופרידמן ברח' בן יהודה

אולי נמרוד ליף או סצ'קו יציעו לו עבודה יותר טובה...

"אך בלילה אני חולם עליך

עם אותם פנים שהיו פניך

ואותם קוצים קטנים שאז

לא הספקת לגלח

ואני יורד מהמיטה

ומתייחד אך לא איתה

כן אני מתחמק

כן אני מתאמץ

אבל היא מביטה"

אני אומר לה זה חוזר...

ואחכ אחרי שכולנו היינו רחוצים ולבושים בבגדים הכי הכי שלנו

היינו הולכים לבית הכנסת

כן..בית הכנסת שהיה בסימינר למורים שהיה צמוד לבית ספר בית הכרם שדוד בנבנישתי

אבא של מירון היה המנהל שלו

ומבית הכנסת הייתה עולה תפילה

אנחנו הילדים התרכזנו למטה

כל ילד עם ילדי הכיתה שלו

וכולם לבושים יפה

רחוצים ומסורקים

וכשהייתה נשמעת תקיעת השופר והמתפללים התחילו להתפזר היינו מחכים לאדון מרדכי

שיברך אותנו בשנה טובה

"שוב בלילה אני חולם עליך

מתעורר כיוון שחלמתי איך הם

הם יורים בך ופוגעים בך

ואתה בוכה

אולי מצאת מנוחה

בין חיילים מותר לך

כן אני מתנחם ושוכב איתה

כן

כאילו במקומך"

אני אומר לה וחוזר..

לילה לילה לא שקט

ואתה מת"..

אחכ היינו הולכים בבית הכרם החשוכה ויורדים את הירידה של הסימינר

וחוצים את שדרות סילמן

בואכה רח' החלוץ

מברכים לשלום ובשנה טובה במי שנתקלים

ומתרכזים ב"גן העשרים"

(גן שיככב אחכ בחלומות שלנו שנחשוב על הילדה שאנחנו רוצים לנשק ביחידות)

ושם אחרי איזה זמן מתפזרים כל אחד לביתו

מי שהרגיש שלא מספיק לו היה עושה דווארות ברח' החלוץ פונה ימינה ליד ויצ"ו ברח המייסדים

ומתיישב על הספסלים מתחת לבית של דני ואמנון ברח' ביאליק

כשהיינו מגזימים ומרעישים

הייתה יוצאת אמא של ענת ומבקשת שקט

ואז היינו הולכים הבייתה

ומחכים שיבוא יום כיפור...

שנה טובה חברים

שנה של נתינה

שנה שבה יתגשמו כל החלומות של כולנו

השיר אגב "לילה לא שקט" לא קשור לראש השנה

אבל קשור לגעגוע

געגוע לשנים אחרות

לאנשים שהיו ואינם

לתקופה שהייתה ולא תחזור

לירושלים של שנת 1960

עיר קטנה שלא חשבה שתגדל

מחר בערב נבלה את ערב ראש השנה בירושלים עם כל המשפחה שתגיע מכל קצוות הארץ

לסבתא נאווה

ואחכ אם יהיה זמן

נצא החוצה ונלך לטייל בבית הכרם

אדון מרדכי כבר איננו

ובית הכנסת בסמינר למורים נסגר

תחתיו בנו ברח' בית הכרם בית כנסת חדש

אולי נעבור שם לראות אם נכיר מישהו..

שנה טובה שתיהיה

.