אני מדמיין לי את הנהלת האתר

יושבת ישיבת  צוות-אתמול ב-2 בדצמבר

האחראי על העברות של הפוסטים לחודש חדש

מתלונן שטליק לא כתב

ואי אפשר לסגור את החודש הקודם..

שומו שמיים

הכל מתעכב בגללי

כי אני לא כותב..

אני מייד מתיישב

ועושה טובה

כדי שיוכלו לנקות שולחן..

האמת חברים..אין לי מה לכתוב..

.כאילו  מה לעשות?

לכתוב בכח?

אין

הראש ריק

נמאס לי קצת מזכרונות כרגע..

למרות שאני נוסטלגיסט צמרת והראיה העכשוית הטובה ביותר לזה

שבחור שהיה גר ברח שגרתי בו בירושלים

יצר איתי קשר במייל

סיפר על עצמו ועל מעשיו בארה"ב

וציין שהיה שמח אם הייתה מתארגנת פגישה של כל הילדים שגרו ברחובנו הצר בסוף שנות ה-50 ולאורך שנות ה-60

והיינו הרבה ילדים

חלקם רשומים באתר חבר'ה

את  חלקם נצטרך לאתר

ואתמול ביקרה אצלי אחותי היקרה

שאגב בעיסוקה היא פסיכולוגית ויחד עם בעלה שהוא איש הייטק יזמו

מיזם שמקרב בין אנשים פגועי נפש לאנשי עסקים מתחום ההייטק

מיזם שזכה לתהודה על התרומה לקהילה של אנשי העסקים

וגם זכה בפרס כלשהו על תרומה לחברה

אז זוהי אחותי..

סטיתי מהנושא..מודה....

(מה היה הנושא..?)

בקיצור אותו חבר שלי מארה"ב שלצורך זהוי נקרא לו ע' אמר שאם נארגן מפגש הוא יגיע מארה"ב

דיברתי אתמול עם אחותי שהייתה ציר די מרכזי בשכונה..

והיא התנדבה לתרום את ביתה הגדול על חצרה ואפשרויותיו לטובת המפגש.

פתחנו יומן

שמנו אצבע על תאריך בהתחלת הקייץ

והנה יזמנו מפגש

עכשיו אני

מפיק שכמוני

כבר בוער בי האדרנלין

עשיתי רשימה של הילדים שגרו בשכונה הישנה

ברח הלא סלול

מול התיכון ליד האוניברסיטה שאז רק הלך ונבנה

ואנחנו ילדים

שיורדים לשחק למטה

(חוץ מהשעות שבין 2-4 מחונכים שכמונו)

בגולות

באג'ואים

בפורפרות

שומעים שירים בטרנזיסטור הקטן שלי

ולחילופין את נחמיה בן אברהם משדר משחקי כדורגל

נגד יון

נגד יגוסלביה

ותורכיה

ואחכ אחרי שהשידור הסתיים היינו גולשים למטה

רצים למגרש שעיצבנו עם סיד וחביות

מתחלקים ל 2 קבוצות ומשחקים כדורגל

עד שהאמהות שלנו היו באות לחפש אותנו..

נסחפתי..מודה..

לא בא לי לעלות זכרונות

על סקס אני לא כותב

(הלו..לא לצעוק ביציע..לא כותב..זה אישי..זה שלי..לא מרגיש נח

ויש..יש סקס..תרגעו..

אמרתי כבר שאיך שזוגתי נראית בגיל 45 הלוואי על נשים צעירות יותר..)

ויש אהבה גדולה

ואושר

והילד הקטן כבר לא נראה כמו פליט קמבודי

והבינוני לא נוסע בסוף לסוף שבוע של ג'ודו בקיבוץ גת..

(אתמול בלילה בילינו במוקד של מכבי כי לילד כאב החזה..)

מסתבר שנתנו להם להתאמן על מתח

והוא התאמן "טיפה " יותר מידי

אז בשביל להיות שקטים אחרי שאתמול הוא התלונן על כאבים

לא התעצלנו נסענו למוקד

עשה צילום רנטגן

אקג

ובדיקת לחץ דם והכל בסדר ברוך השם

אבל לנסוע למחנה אימון

אנחנו לא מסכימים לפני שהוא יעבור בדיקה קרדיולוגית

אומנם כבוד גדול הוא לנו שהמאמן של אריק זאבי מגלה בו עניין

אבל לדעתנו בגיל 8 וחצי

הוא לא צריך להדרש למאמץ מוגזם

לכן יהיו עוד הזדמנויות

וכבר נאמר לנו שבפעם הבאה  שיסעו

מי שיסע"יזכה" לחגוג  את יום הולדתו של האלוף-אריק זאבי..

נו..אם התרגשות כזאת

לא נדחה את הנסיעה...?

אגב במאמר מוסגר אני מוכרח לציין שלנסוע בלילה למוקד של קופח חולים היה בשבילי פעם די סיוט

אתה יודע מתי אתה מגיע

אבל לך תדע מתי תצא

אתמול הגענו ב9 בערב וב-10 היינו בחוץ

הכל היה מהר

יעיל

ומאוד נעים

כמובן שאם כמות האנשים הייתה כפולה זה היה לוקח יותר זמן

זהו חברים

המשימה הקרובה לנסוע לפנצ'רמכר כדי לתקן את הגלגל של האוטו שהתפנצ'ר לזוגתי

באותה הזדמנות לעשות סדר בבאגז' של האוטו

ואז לשחרר לה את האוטו ללימודים שלה

זהו הנהלה יקרה..

כתבתי פוסט

תעבירו אותי לדצמבר..