השעה הייתה 12 בלילה
המים ירדו לפני שעה
ד' לקח אותנו לבית חולים הקריה
וטעה ביציאה מאיילון
אין דבר אמרתי
תיסע מארלוזרוב
לידה ראשונה
אמאל'ה אני מת מפחד
הגענו לבית החולים
ד' היסס אם להשאר
אמרתי לו :סע אחי
נראה לי שזה יקח קצת זמן..
טסים למעלה
מגיעים לחדרי הלידה
הפרוצדורה הרגילה
"יש פתיחה" מכריזה האחות
בבקשה להכנס לחדר לידה
נכנסים
האחות משכיבה את זוגתי על המיטה הנוראה הזאת
מחברת אותה למוניטור
ואומרת לי:אתה אחראי על הצירים..
ואני מת לסיגריה
לידה ראשונה
אמא שלי מתה בלידה
עם כמה רופאים דיברנו לפני הלידה הזאת?
הגעתי עד לרופא שטיפל באמא שלי לפני שהיא מתה
הוא "הבטיח לי" שלי זה לא יכול לקרות
בכלל היה סיבוך נדיר הוא אמר
לא היה את המכשור שיש היום
ועוד כל מיני
בלה בלה בלה..
.
הצירים התחילו להגיע
אני אחראי על המוניטור
ואני רואה את הקו הזה בנייר הולך ומשתגע ואני אומר
תנשמי
זה מגיע...
כמה קל לדבר...
והיא שוכבת שם עם הילדה הראשונה שלי בתוכה
ונאנקת מהכאב
ואני מסיט את הוילון ואומר לאחות
"אולי תתני לה אפידורל?
והאחות אומרת "יש עוד זמן" ואני "אבל כואב לה"
והצירים כמו גלים מתגלגלים ומתעצמים
ואני אומר
תנשמי....
כאילו שאם לא אגיד היא לא תנשום
ואני מחזיק לה את היד
ואחות באה פתאום עם זריקה גדולה
ומחדירה לזוגתי את המחט
ובאחת הכאב פוסק
או כמו שהיא הגדירה את זה
כל אזור האגן התחתון רדום
ואני מסתכל על המוניטור
רואה צירים באים והיא לא מרגישה
בחוץ מתחיל בוקר של סתיו לעלות
אוקטובר 93
עוד חודש אני בן 41
תנשמי אני אומר לה
הלידה מתרחשת מהר
והילדה האדומה יוצאת אל מולי לאור השמש שעולה בחלון של בית החולים
זוגתי מחזיקה את הילדה ומושיטה את היד השניה אלי
"היי אבא" היא אומרת לי
לך לצלצל
תגיד לכולם
שהכל בסדר..
אני יוצא מדלת חדר הלידה
חדר ההמתנה ריק
אויר קר של סתיו עומד בחוץ
אתה רוצה שאני אביא לך סנדוויצ'ים שואלת אחותי בטלפון?
ואני צוחק ואומר לה
אוףףף כמה שאני רעב....
ומדליק סיגריה ראשונה אחרי כל השעות האלה...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
