ה-MOOSE עשה לי את זה...

הוא כתב פוסט על שיר ששרה להקת הדלתות שסולנה ג'ים מוריסון היה סוג של גיבור בנעורי

משהו התעורר בי

משהו רדום..

אין צורך בכלל לציין שהיה לי את כל התקליטים של הלהקה בכל הוריאציות האפשריות

שני שירים מכל השירים שלהם נשארו בראש שלי עד היום

הראשון הוא כמובן light my fire

והשני הוא riders on the storm

בכלל השיר "רוכב בסופה" לקח אותי מאוד רחוק בזכרונות שלי.

כשהייתי מקשיב לשיר הזה

הייתי רואה את עצמי בדמיון בלי קשר אגב למילים של השיר

רוכב על סוס חום במישורים הלבנים לעבר השקיעה

יסלח לי ה"מוס" שאני לוקח את מה שהוא כתב  בפוסט ומתפרע איתו

אל השיר שהוא העתיק אל הפוסט שלו עוד נגיע

כל פעם שהייתי מזמין אלי לדירה בשמריהו לוין 5 בתל אביב

בחורה לארוחת ערב ומוזיקה

השיר הזה רוכב בסופה

היה מככב רב הערב

בפאב "השופטים" פאב הבית שלי ידע צ'ארלי הברמן האלמותי

שעד שהוא לא ישים את ה-DOORS בטייפ דבל קאסט המעפן

אני לא אלך הבייתה

ועדיף "רוכב בסופה"

האמת שאני קצת מתרגש שאני כותב עכשיו

אין לי כבר אף תקליט של הדלתות

מכרתי את כל התקליטים שלי לחנות "חור בשחור" בשלמה המלך פינת קינג ג'ורג' בהתחלת שנות ה-90

עד היום לא ברור לי למה עשיתי את זה

אני כבר לא כל כך זוכר

היה לי תקליט משולש של להקת סנטנה מהופעה חיה ביפן

היה לי את הקינג קרימזון אם הציור המשונה על העטיפה

"בחצרו של מלך ארגמן" כיכב  בהרבה דייטים שהתחילו אצלי בבית בירושלים

היו לי את כל התקליטים של הדייר סטרייטס

כולל תקליטי סולו של מרק נופלר

הסולו גיטרה של מרק נופלר שבמו אוזני שמעתי אותו ב - 2 הופעות חיות בפארק הירקון בתל אביב יום אחרי יום

שאת ההופעה השניה הקלטתי על טייפ קסטות קטן

לא אשכח עד יומי האחרון

הקסיטה נמצאת אצלי עד היום.

לא שמעתי אותה בשנים האחרונות כי היא מריחה עדיין מהסיגריות מלאות ג'וינט שעשנו במהלך ההופעה

85 זו הייתה השנה

וההופעה של הדייר סטרייטס הייתה הפעם האחרונה שעישנתי אני חושב.

לא חזרתי לעשן

אולי בגלל שאי אפשר יהיה להגיע לגובה שהייתי בו בזמן ההופעה של הדייר סטיירטס בפארק הירקון בתל אביב

סולו הגיטרה של מרק נופלר ב"sultan of swing" היה כזה שחשבתי שאני בגן עדן פשוטו כמשמעו

האלבומים "אחים לנשק" ו"חקירות פרטיות" היו אלבומים מופלאים שהמשיכו לככב בראש רשימת ההשמעות בבית שלי

ואם נחזור לשיר שמככב כרגע בפוסט של ידידי ה-מוס

אומר מה שאמרתי אצלו

הסרט "אפוקליפסה עכשיו" או כמו שאהבנו לאמר

apocalips now

נוצר בשנת 1979

על ידי הבמאי פרנסיס פורד קופולה

בסרט שיחקו (בנתיים בדקתי "מוס")

מרטין שיין-שהיום משחק את הנשיא בסדרה הבית הלבן

הוא שיחק שם סוג של סוכן CIA שנשלח להרוג את מרלון ברנדו שמשחק קצין אמריקאי שלא רוצה שהמלחמה תסתיים

רוברט דובאל ששיחק את מפקד היחידה המיוחדת שאמר את המשפט הכי מפורסם בקולנוע האמריקאי עד אז:

"אני אוהב להריח את ריח הנפאלם על הבוקר"

מהמשפט הזה עשו ואריציות שלמות שונות ומשונות על אהבת המלחמה

הסרט היה ארוך 202 דקות(בדקתי..)

והוא אחד מהסרטים עם הצילום הכי יפה שראיתי

השיר "הסוף" של להקת הדלתות מלווה את הסרט החזק הזה

שלא ראיתי כמוהו שוב.

היה מתאים לג'ים מוריסון לשיר שיר כזה

על רקע של חוף ויטנאמי מופגז

שמסוקים אמריקאים מגלמים את  ההתערבות הגסה ביותר של ההתפשטות האמריקאית בעולם  במאה ה-20

בהסוואה של מלחמה ב"אוייב הקומוניסטי"

ג'ים מוריסון היה נגד המלחמה

אני מאמין שהוא היה נגד כל מלחמה

הוא מת בפריז ביולי 71

קצת לפני שהתגייסתי

לצבא אחר

שנראה אחרת לגמרי ממה שהוא היום

הפוסט הזה נכתב בהתרגשות גדולה

בבת אחת

ותודה ל"מוס" שהעיר בי משהו ששכחתי.

אוהב אותכם הרבה