כשאני אומר "עזבתי" זה מורכב
כי כמו הרבה אנשים חשבתי שאם אעזוב"כל העסק" יתמוטט בלעדי…
אז עזבתי ו"העסק" לא התמוטט…
אם נלך אחורה בזמן כמו שאני אוהב לעשות
אז ב1975 עזבתי את הקיבוץ שהייתי בו תחילה נחלאי ואחכ חבר
בדיעבד אם הייתה לי סבלנות אולי חיי היו אחרים
אבל כמו שאומר הפתגם הידוע:"לא בוכים וגו'..
אז עזבתי בלילה אחד את המקום שמאוד אהבתי
בלי כל כך להפרד
בלי לומר שלום כי פחדתי שישכנעו אותי להשאר
ואני הייתי מאוהב באיזו בחורה ירושלמית שאת שמה אני לא זוכר אפילו
ושכשכבר הגעתי לקח לה בדיוק שבועיים לנפנף אותי..
האמת שעזיבת הקיבוץ הורכבה מדברים יותר עמוקים
לא מצאתי את מקומי בעבודה טובה בקיבוץ
ולא כל כך בא לי לעבוד בפלחה- בשדה או ברפת
לא היה לי כשרון לנגרות או מסגרות
ואפשרויות התעסוקה לא היו גדולות
רציתי דברים מסעירים יותר ואומנם הייתי רכז תרבות של הקיבוץ
אבל זה לא ממש דיבר אלי
חברי הטובים עזבו
ועבודה בחדר האוכל לא נראתה שיא מאוויי..
חזרתי לבית הוריי
הייתה לי מתחת לבית יחידת דיור עם כניסה פרטית
והתחלתי לחיות את חיי
היו לי חברים שכבר עבדו בטלויזיה הישראלית
הם קישרו אותי עם חברת הפקות שעבדה עבור הטלויזיה
וככה התחלתי את דרכי כאסיסטנט לצלמים בחברה על מנת ללמוד להיות עוזר צלם
מקצוע נחשק בימים ההם כשצילמו בפילם.
שנה עבדתי שם
היא לא זכורה לי כשנה מוצלחת במיוחד
לא הצלחתי "לתפוס" את העבודה
עשיתי טעויות
והייתי חסר בטחון
בתום השנה הזאת פיטרו אותי ואחד הצלמים אמר לי:"חבריקו יש עוד מקצועות בקולנוע וטלויזיה-עוזר צלם זה לא בשביל הכישורים הטכנים שלך"
הלכתי ללמוד צילום סטילס
וגם עבדתי קצת בתחום
(כבר אמרתי שצילמתי את ההפגנה המפורסמת בה נרצח אמיל גרינצוויג רק שאני צילמתי את ההפגנה עד הסיבוב של העליה לכנסת אז מיהרתי הבייתה לפתח את התמונות-אמיל גרינצוויג נרצח 10 דקות אחרי שעזבתי.)
בין השאר עשיתי סדנאות תקשורת
הייתי בטיפול
עישנתי חשיש
שמעתי מוזיקה בחדר הקטן למטה
וחוויתי אכזבות באהבות
ב1978 אבא שלי התחתן שוב
וקצת אחרי זה קנה לי דירה
לא רחוק מהבית
בגכעת בית הכרם
גרתי שם בדירה המדהימה הזאת שהפכה ציר מרכזי בחיי
באו המון חברים
כל ערב היינו יושבים ומשחקים וויסט
שומעים מוזיקה
וחושבים שאנחנו לפחות מלכי ירושלים...
הלכנו לסרטים בסינמטק
ובימי שישי היינו הולכים לאכול ב"מנגן" בשוק ואחכ לככב בסרט של יום שיש בתאטרון ירושלים
שכולם רואים את כולם..
ושם בדירה הזאת גם התחילה מערכת היחסים הראשונה והחשובה שהייתה לי עם מישהי.
ענת ואני היינו חברים במשך שנה וחצי
היא עבדה במוסד ציבורי גדול שהייתי קשור אליו בדרך אחרת שאולי פעם אכתוב עליה
(ואולי לא –כי מי יאמין בכלל שהייתי קשור למין מוסד שכזה
לגיטימי וחוקי יש לומר מייד אבל מאוד רחוק ממני)
אני לא ממש עבדתי
התעסקתי בצילום סטילס כפרילנס אבל לא נהנתי ממשכורת קבועה-פנסיה וכל המרכיבים שאמהות פולניות רוצות בשביל הבת שלהן(היא הייתה הונגריה דווקא אבל לצורך העניין זה אותו דבר)
אחרי שנה וחצי היא עזבה אותי..
אני הייתי שבור לב
שחבל על הזמן
כל הסימפטומים של "לב שבור" היו בי
חברים שלי נצמדו אלי במשך ימים
לא עזבו אותי
ואני לאט לאט התגברתי
רק שהיו ימים שחשבתי שזה לא יעבור הכאבים האלה בלב
היום במרחק הזמן אני יודע שהחברות הזאת לא החזיקה גם כי לא הייתי בוגר מספיק לקשר כזה
ועל אהבה לבד קצת קשה להחזיק קשר
הייתי נאיבי מידי
חברים שלי שלמדו קולנוע וטליוזיה גייסו אותי בגלל זמני הפנוי להפיק להם את הסרטים
הייתי בעל תושיה (ועדיין אני מקווה..)
בעל כושר אירגון
והפאזל הזה של להפיק סרטים מצא חן בעיני
ב81 עשיתי את ה-EST
נקודת ציון דרך חשובה בחיי
למי שלא יודע ה-אסט כמו ה-I AM וסדנאות אחרות לפניו ואחריו
הייתה סוג של סדנת תקשורת מרוכזת של 2 סופי שבוע
שלאחריהם הייתי אמור לקבל את המפתחות לחיים טובים יותר
כשיש לי את התשובה האולטימטיבית
ל"מה זה החיים"
לא פחות…
כתבתי כבר פוסטים על האסט
על הביקורת שהייתה לי ויש לי
על מה קיבלתי
ומה לקחתי משם ונשאר איתי לאורך השנים
היום כמובן כבר אפשר לגלות את "משפט הקסם" שבגללו התעננו 2 סופי שבוע
המשפט בפשטות באנגלית הוא:this is it….
ובעברית פשוטה:
"זה מה יש"
אלה הם החיים ואין בילתם
קח אותם ועשה מה שאתה יכול
טוב כמובן שזה פשטני נורא
נתון לויכוח
ועוד המון בלה בלה בלה…
אבל אז בצאתנו במוצ"ש של סוף השבוע השני אל הרחוב מהאולם שישבנו בו עייפים עד מוות
זה נראה כאילו האור התגלה אלינו
חשבנו שנצא מהאולם
ויתגלה לנו עולם אחר
טוב יותר
חשבנו ברצינות גמורה שהאנרגיות והכח שקיבלנו בסדנה
יכולים לשמש בידנו שנשנה את העולם
ולא היא
בחוץ היו אותם אנשים
אותם מכוניות
ולמחרת היה יום ראשון שבו צריך לחזור לעבודה
אנחנו מן הסתם חשבנו ובצדק
שזהו היום הראשון בשארית חיינו...
זהו הפרק הראשון בטרילוגיה שהכותרת שלמעלה מתחילה בו
כמו שאומר רון ידידי
"אשמח לתגובות"
הפרקים הבאים בטרילוגיה יגיעו..
ימים יפים שיהיו.
הערה לסדר: את הפוסט הזה כתבתי בWORD וקצת שכחתי להקטין את הכתב
בגלל זה זה נראה ככה
להבא זה יתוקן..
תוספת מאוחרת:תודה למריאנה בפורום שהסבירה הכי טוב מה צריך לעשות כדי להקטין...
ובא לציון גואל..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
