במסגרת ההכנות לבת המצווה ההולכת ומתקרבת

(ממחר עוד 3 שבועות)

נטע הלכה אתמול בפעם הראשונה למורטת

המורטת יושבת במספרה מתחת לבית שלנו והיא אמרה שכשהיא תסיים עם התור שלפני נטע היא תצלצל

ונטע תרד עם אמא שלה אליה

צריך לומר בהקשר הזה שכמוני לנטע יש סף כאב מאוד נמוך (אצלי זה בעיקר עם רופאי שיניים)

והיא התעקשה במשך הרבה זמן לא להוריד שיערות מאיפה שצריך

ורק השכנה שלנו הצליחה לשכנע אותה "לעשות שפם" מיד פעם

אבל עכשיו מתקרבת הבת מצווה וצריך לעשות צעדים "טיפה" יותר דרסטים בעניין השעירות שלה

וכשהמורטת התקשרה זוגתי לא הייתה

וחשבתי שבשביל לשמור על התור אני אלך איתה

אחרי הכל מה זה בשבילי לראות איך מסדרים גבות ועושים שפם..?

נו.. נכנסנו לחדר הטיפולים

המיטה הזכירה לי קצת חדר של גניקולוג רק בלי הדבר הנורא הזה לרגליים

ואיך שהמורטת ביקשה מנטע לשכב

היא התחילה ליילל שהיא יודעת שזה כואב

ושלא תעשה לה ככה ולא תעשה לה אחרת

ואני לא בדיוק מכיר את המטריה

ואני לא יכול להגיד: "עזבי, זה לא יכאב" כי אני יודע שזה לא ממש נעים

אבל אני לא יודע עד כמה

והמורטת מנסה להרגיע

ואני הצעתי להחזיק לה את היד

אבל היא רצתה את אמא שלה שבדיוק הפציעה במספרה..

זמן מצויין לבצע  נסיגה מהירה...

אחרי חצי שעה נטע עלתה הבייתה עם גבות מסודרות למשעי ובלי חתימת השפם

ונראתה מה זה יפה..

בכלל ככל שמתקרב הזמן אני מתרגש יותר ויותר

נטע היא ילדה (או נערה או השד יודע איזו הגדרה תתאים כאן) שמחוות של אהבה מביכות אותה

היא לא אוהבת שמחבקים אותה או מנשקים אותה

מביך אותה שמחמיאים לה

וזה קשה לנו

כי אנחנו אנשים נוגעים אנחנו

אוהבים לחבק את ילדיינו (2 הבנים לא מתנגדים למחוות כאלה אגב)

ולנשק

ולהראות אהבה זה חשוב לנו

ולי זה מאוד קשה שהיא ככה מרחיקה אותי

(האמת גם אמא שלה לא מלקקת דבש אצלה אבל היא אמא שלה ואשה ויש לה "הנחות " בעניין אצלה)

כי באמת

לפעמים הלב שלי גואה מרוב אהבה אליה

היא הילדה הגדולה שלי

נורא דומה לי בעיקר באופי

ובאמת חסר לי  לחבק אותה ולומר לה כמה היא חשובה לי

מצד שני אני בהחלט מכבד את  ההרגשה שלה בקשר למחוות האלה ולא כופה עליה בשום צורה

את ההרגשה שלי

לפעמים היא נותנת שינשקו ויחבקו אותה

אבל אז היא כנראה נמצאת  במצב רוח נדיר  של קבלה

 והיא מאפשרת גישה אליה

לכן מאוד חשוב לי ה"נאום"

אלה הדברים שאשא בשמי ובשם זוגתי בבת המצווה

אני מניח שהיא יודעת כמה אנחנו אוהבים אותה וכמה היא חשובה לנו

ואף נאום כזה או אחר לא יעלה ולא יוריד

אבל בחגיגיות שתתקיים  שם באולם עם חוגגי הבת מצווה נראה לי מתאים להצהיר אהבה קבל עם ועולם

אחר צהריים מוקדם יותר היא נסעה עם אמא שלה לירושלים.

סבתא נאווה רוצה לקנות לה את הבגדים לבת המצווה

העניין שיש "הבדל קטן" בין מה שאנחנו מחשיבים חגיגי לבין מה שסבתא שלה חושבת.

בשביל סבתא שלה ג'ינס חדש וחולצה מספיקים לארוע

ואנחנו "חולקים" עליה

אנחנו בדעה שפעם בחיים (או בארוע מהסוג הזה) ראוי שהיא תיהיה קצת יותר חגיגית מג'ינס מפואר ככל שיהיה..

מחר בבוקר אחרי  תקלות קטנות נקבל את ההזמנות

וכבר ביום רביעי נתחיל לשייט בין אלה שאמורים לקבל את ההזמנה ידנית

ביום רביעי נעשה מסלול לרחובות-רמלה-ועוד איזה מושב בסביבות רמלה

וביום חמישי נצפין לתל מונד

כל השאר יקבלו את ההזמנות בדואר

ככה שזה לא יוצא נורא

גם "הזהרתי" את זוגתי שכשאנחנו מביאים את ההזמנות אנחנו יושבים אצל המשפחה שלה הבאנו את ההזמנה

בדיוק את הזמן שלוקח לשתות כוס קפה

20 דקות.

מזל שהלילה מוזילים את מחירי הדלק.

על החורף והגשם שהגיע וזה

ועל העובדה שלא לגמרי הפנמתי  את השינוי

בפוסט אחר.

בנתיים תמשיכו להיות טובים