אתם שומעים את השקט?

כולם הלכו

ואני לבד בבית

תוהים איך זה קורה בתוך הריצות המטורפות  של ההכנות לבת מצווה?

well, מסתבר שיש רגעי חסד קטנים

כמו למשל שהולכים לקניית בגדים-אני משוחרר (עד שנלך לקנות לי ואלוהים עדי שאני צריך לקנות לעצמי חולצה ומכנסיים נורמלים לבת מצווה).

אז יובל הלך לחבר

עידו למטה

ונטע  הצפינה עם אמא שלה-דודה שולה ואחות של זוגתי לקניון רמת אביב כדי לחפש שם בגדים ראויים לארוע

אני מקווה שלא יפשטו את עורן

איכשהו נראה לי שבקניון הזה המחירים יקרים להחריד

אבל לפחות שקודם ימצאו משהו.

אתמול כאמור נסענו לחלק הזמנות

קצת חקרתי לגבי שורשיו של המנהג  הזה של חלוקה ידנית

ואני רוצה לומר לכם לפי מה שזוגתי מספרת  הרי שאתמול "יצאנו בזול"

היינו אצל 2 משפחות במושב פדיה שנמצא דרומית לרמלה

משם נסענו לרמלה

ואחכ סיימנו בנס ציונה

כל הסיפור עם חיפוש איפה האנשים גרים-פקקים ושהיייה מינימלית אצל האנשים-הסתכם ב4 שעות פחות או יותר.

אז ככה

המנהג הזה של חלוקה ידנית לא מתקיים כמעט בכלל אצל משפחות אשכנזיות

לא יודע למה לא

אצלנו תמיד סמכו על הדאר שיעביר מהר את ההזמנה ליעדה

ולא ממש התעסקו עם מי שמאחורי ההזמנה

אצל המזרחים זה אחרת

התפיסה שכשאתה מזמין מישהו לשמחה, רחבה יותר

כשאתה מגיע אליו עם ההזמנה ביד

זו הזדמנות לראות אותו (בהנחה של ראית אותו כך וכך זמן כי החיים,אתם יודעים)

זה בא ממקום של חום ואיכפתיות של המזמין למוזמן (אגב כל מה שנאמר כאן לא סותר-לא מוריד בגרוש את כל התכונות הטובות והיפות של אחיי האשכנזים שלא עושים את הדברים האלה)

וזה אומר למוזמן-אתה חשוב לי אני רוצה לראותך בחגיגה שלי

זוגתי מספרת שבעבר  (למשל בחתונה של אחותה לפני 24 שנים)

ההזמנות חולקו ידנית ל95 אחוז מהאורחים  !

וזה לקח שבועיים שלושה של נסיעות ברחבי הארץ !

תגידו הם השתגעו

תאמרו זה לא נורמלי

וזה נכון בקונטקסט של היום

כשיש דאר מהיר

טלפונים בכל בית

ואמצעי התקשרות שלא היו קיימים אז

אבל אז זה היה אחרת כנראה

גם חלוקת ההזמנות הידנית נראתה להם טבעית

זה לא נלקח כמעמסה

אלא בא ממקום של שמחה

ושיתוף בשמחה

ואני בהחלט יכול להבין את זה

זוגתי התעקשה לחלק הזמנות ידניות כדי לשמר משהו פעוט מההעבר

שברור לה שילך ויעלם כמו מסורות אחרות עם הזמן

אה ועוד דבר

חשוב מאוד שילד הבר מצווה או ילדת הבת מצווה במקרה שלנו תצטרף לחלוקה

זו אחרי הכל חגיגה שלה

ואם מסורת אז עד הסוף

נכון שנטע רטנה קצת שהנה היא מפסידה טלאנובלה או שתיים

אבל היא השתלבה מהר מאוד בכעניין ונדמה לי שנהנתה מתשומת הלב שהורעפה אליה בכל מקום שהגענו אליו

יש עוד עניין פעוט..

עניין קטנטן

לא חשוב

אבל די מטריד

 וזו הפטפטנות הבלתי נגמרת של דודה שולה שתיהיה בריאה

4 שעות נסיעה והיא לא הפסיקה לדבר

איזה אוכל היא עשתה אתמול

איך היא עשתה אותו

כמה תבלינים היא שמה

ואיך הילדים אכלו

איך היא זוכרת להגיע למקומות שהיא הייתה בהם פעם אחת ועוד המון המון דיבורים על דברים נורא לא חשובים עד שבאיזשהו של הגברתי  את הקול של המוזיקה ברדיו

כי כבר לא יכולתי לשמוע אותה !!!

מחר לפי התוכנית אנחנו נוסעים לתל מונד שם כאמור מתגוררת המשפחה של אבא של זוגתי

ואביה של זוגתי מצטרף גם הוא

ואין אהבה גדולה בלשון המעטה בין אבא של זוגתי לדודה שולה

ענינים של העבר

אבל אני מקווה שיעבור בסדר

אז אתמול והיום העפנו את רב ההזמנות

בסופו של דבר הדפסנו יותר מידי הזמנות

לקחנו מהאולם יותר מידי מעטפות

אבל יותר טוב שיהיה מאשר יחסר

לא?

תשמעו

יכול להיות בהחלט שמשעמם אותכם לקרוא את כל הסאגה הזאת של הבת מצווה

אבל בשבילנו זה נסיון מאוד חשוב

להרבה דברים:

יכולות הארגון שלנו

הטעויות שאנחנו עושים בדרך ולומדים מהן

ההתמודדות עם רצונות של בני משפחה רחוקים וקרובים

ושמירה על התקציב שקבענו לעצמנו

חוץ מזה כמו כל דבר שעושים ביחד זה עושה את המשפחה שלנו לקרובה יותר

וזה-שווה את הכל

כבר חושך

נלך לחפש את הילדים

להכין ארוחת ערב

ולקוות שהן ימצאו בגדים ונוכל לסמן X ליד עוד משימה

רק עם אהבה וCARE אפשר לחצות את הרוביקון

להגיע שפויים לבת מצווה ולהמשיך לתפקד ביום יום

תיהיו מה זה טובים...