אחרונים היינו  ב12 לילה באולם השמחות

נרגשים

מלאי אדרנלין

ומתים להגיע הבייתה

אבל ירד גשם סוחף !

המטריות היו באוטו ואני נבחרתי "לחרף נפשי" להביא אותן

כדי שנוכל לנסוע הבייתה  ובעיקר לחלוץ נעליים

לפתוח כפתור במכנסיים החדשים

לשתות נס קפה חם ולספור את הכסף ..

אז לפני הכל ולהסיר את הסקרנות אומר מייד שהצלחנו לכסות !

באיזשהו שלב כשספרנו את הכסף והמעטפות התחילו להתמעט בשקית הרגשתי כמו טובע שאוחז בשפת הבריכה וצריך עוד "פוש" קטן כדי להגיע לחוף מבטחים

אבל כאמור עשינו זאת

חלק מהכסף כבר שולם אתמול בלילה:

טיפים למלצרים

טיפ לשף (אוכל מדהים שקיבל תשבחות מקיר אל קיר ולצערי טעמתי ממנו כזית)

טיפ למנהל המשמרת  (ככה הוא אמר..)

טיפ לצלם בפועל (להבדיל ממוסא הגדול שעשה לנו את הקליפ ,צילם סטילס והיה קוסם אמיתי שאת התשלום שלו יקבל במהלך היום)

התשלום לדיג'י

והתשלום להסעה שהביאה את ילדי הכיתה של נטע מאזור לפתח תקווה ובחזרה

היום נשלם לאולם,לצלם, למספרה(תספורת לעידו-איפור לזוגתי ועוד)

השרית על השמלה של זוגתי

ונחזיר כסף לאחותי הטובה שהלוותה לנו כסף לתת מקדמה לבעלי המקצוע

וזהו.

אז במה להתחיל?

בתשבחות שקיבלנו על בחירת האולם?

על העובדה שפתאום בבת אחת התחילו להגיע המון אנשים

והיה שלב שזוגתי ואני התרוצצנו מאחד לשני

ולא דאגנו  שיהיה מי שיושיב את האנשים

ואז התחילו כל מיני  טמבלים לקטר שאין להם מקום

שבבקשה נסדר להם מקום

ואנחנו חסרי נסיון בארועים מסוג כזה וקצת לא יודעים מה קודם?

לקבל את אלה שבאים?

לדאוג באופן אישי להושבת אלה שנמצאים ועדיין אין להם מקום?

למזלנו נחלץ לעזרתנו מנהל האולם

לקח 2 אנשים מחברינו שהסכימו להיות סדרנים

והושיב את האנשים

אולי לספר על הסצינה שעשה לנו יובל (בננו האמצעי בן ה10 וחצי)

שכנראה קצת נפגע מתשומת הלב שנטע מקבלת

ופשוט הסתגר בשרותים ולא הסכים בשום אופן לצאת

ולא הסכים להשתתף בטכס

וכשהתחיל להיות כבר לחוץ בזמן ויתרנו על הנוכחות שלו

ופשוט נתנו לעידו בן ה7 להקריא את הברכה שיובל היה צריך להקריא והוא עמד כמו גדול

והקריא את הברכה

אחכ כשנסענו הבייתה נתנו לו להבין שהוא טעה בגדול וגם אם לא שמנו לב אליו

הוא היה מסתדר

היה יושב עם הדודי הרבים שלו שהיו שמחים לתת לו תשומת לב

או משחק עם בני הדודים הרבים שלו שהיו מפוזרים באולם

הפוקוס לא יכול להיות עליו כל הזמן

והוא היה צריך להבין את זה

אולי לספר על הסצינה המסריחה שעשתה לנו בטובה דודה שולה (כן, כן..)

שלא מצאה זמן אחר לעשות את התרגיל שלה אלא בשיא הלחץ

וזה למרות הכבוד הראוי שקיבלה במרכז הארוע

ואני עוד אבוא איתה חשבון על זה (לא לדאוג שולהשמבדוי.רק כמה מילים נוקבות כדי שהיא תבין שהיא טעתה בהתנהגות שלה)

ואולי לספר על  הברכה שקראתם כאן שכתבתי ואיך כמו שגאמאמא חזתה

לקראת סוף ההקראה כבר עלו לי דמעות וחנקו קצת את גרוני

אבל הצלחתי לסיים אותה ולזכות במחיאות כפיים מקיר אל קיר

אחכ היו ריקודים

פגשתי אנשים שלא ראיתי הרבה זמן

משפחה קרובה שאני תמיד שמח לראות

ולא אכלתי כמעט כלום

למרות שבאמת היה אוכל מדהים שכולם ציינו אותו לטובה

הייתה גם הכיתה של נטע

30 ילדים בני 12 שהגיעו בהסעה מאזור

השתוללו

הרסו לדיג'י את החיים

ניסו לגמור את השתיה הקלה בבאר

ולשמחתנו עזבו את האולם הסעה שמחים ומרוצים

רק דבר אחד יש לי לומר להורים שלהם

ותסלחו לי אם יצאתי קטנוני

תתקרבו רגע למצלמה הורים יקירים

יש לי חדשות בשבילכם

המנה לילד היא בדיוק כמו המנה למבוגר

אותו כסף בדיוק !

לכן תעשו טובה ואל תעליבו את האינטיליגנציה שלי

כשאתם מביאים 50 שקל במתנה זה קצת מרגיז !

תיכף נלך להעיר את כולם

כמובן שאף ילד לא הלך לבית הספר ואנחנו לא הלכנו לעבודה

זה לא עזר לי אגב להתעורר מאוחר.לגוף שלי יש רצונות משלו מסתבר כשמדובר בהשכמה ואחרי 3 וחצי שעות שינה התעוררתי

נסדר קצת את הבית

ונצא לסבב תשלומים

מגיע להם

הם עשו לנו אחלה ארוע

בפוסט הבא אגב אכתוב  על המסקנות סביב הפקת הארוע

מה צריך ולא צריך לעשות  ועל מה אפשר ורצוי לוותר

זהו.

תיהיו טובים