אתמול הגבתי ל"שולהשםבדוי" ובתגובה לתגובתי היא כתבה
"אתה לא מבין כלום"
הגבתי בחזרה "אז לא"
הכל כמובן נכתב ברוח טובה וללא כעסים
אבל פתאום קלטתי שזה לא עושה לי רע כמו בעבר
כי בעבר
המשפט "אתה לא מבין כלום" היה אוטומטית גורם לי לחרדות איומות
בעיקר של :
מה יחשבו עלי ?
ומכאן צריך נורא להוכיח שאני מבין-משמע אני לא טיפש
כי את הלהיות טיפש ועצלן סחבתי על גבי המון זמן
והיה כבד
וכואב
ובעיקר מוריד ביטחון לרמות של שטיח
אני שוב רוצה להדרש לעניין הפרעת הקשב והדיסקלקוליה ממנה סבלתי בילדות ובנערות
ואיך הדמויות הכי חשובות בחיים שלי באותה עת
פשוט הניחו שאם אני לא מבין
אז אני מקוטלג מיידית ככישלון
וזה חברים דבר שזוכרים המון שנים
הנה,אני ההוכחה לכך:
איש בן 53 שסחב הרבה שנים את ההרגשות האלה
זה התחיל להעלם בעקבות מלחמת יום כיפור:
לדעתי אבא שלי לא האמין שאני נמצא בלב ליבה של התופת
(והייתי-תאמינו לי שהייתי)
ואני מתפקד כלוחם
לא בורח ולא מסתתר
וצולח מלחמה בקו האש הראשון
וזה התגבר כשהתחלתי להצליח במעשי
וזכיתי בהערכה על עבודתי (הפקות קולנוע וטלויזיה)
וזה התחיל להעלם
וזה נעלם עוד יותר כשהקמתי משפחה
הכל חזר אלי באחת שהתגלה שילדתי סובלת מהפרעת קשב וריכוז
והסימפטומים שהתגלו אצלה עוררו בי נשכחות
נשכחות כואבות מאוד
ובאתי חשבון
עם הורי ומורי (או מורותי בעיקר)
וכשהבנתי שהם לא הבינו בגלל חוסר מידע
מחלתי
בעיקר לעצמי מחלתי
ואם להשתמש בפראפראזה שחוקה
בכל פעם שאני לא מבין
אני מחבק את הילד שבי
ואומר:
אוקיי..אז לא..
זה מה שרציתי לומר לשולה שם בדוי..
תיהיו טובים יקיריי 
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
