לפעמים אני נורא רוצה לכתוב

משהו שמרגיש לי בבטן

הבית ריק (ילדים התפזרו כל אחד לעיסוקיו חוץ מהבינוני שכנראה נדבק ממני בשפעת ודבוק  להארי פוטר)

מוזיקה מערוץ 24 הטוב מנגנת לי  כשאני  רוצה לכתוב ואין לי חצי הגיג על מה בכלל..

לפעמים אני נורא רוצה לשתף את זוגתי במה שכתוב כאן

לא במיוחד במה שאני כותב כמו בבלוגים של אחרים

(למשל הבלוג של "איריס"...)

ולפעמים כשאני קורא ומצחקק לי ממשהו שקראתי

והיא יושבת קרוב וכמובן שואלת על מה צחקתי

אני ממלמל משהו לא ברור

ומחניק את הצחקוק

כבר אמרתי שהיא יודעת שאני כותב

כבר הראיתי לה פוסטים שהיו קשורים להפרעת הקשב של הילדה

אבל לא יותר

אני לא מצליח להביא את עצמי לשתף אותה בקטע הזה

זהו עולמי הקטן

והיא שמאוד לא בעד הכרויות וירטואליות

ושיחות וירטואליות

שפתאום פולשות לחיים אמיתיים (מקרה פמה המפורסם...)

לא ממש מתחברת לעולם הזה הפרטי שלי

וככה אני נשאר וחצי תאוותי בידי...(הכוונה לצחקוק והסברו כמובן-לא לתאוות אחרות...)

ולפעמים מאוד חסר לי לשתף מישהו קרוב בפלא  שבמקום הזה

למעשה

חוץ ממנה אף אחד לא יודע שאני כותב.

בחנוכה כשנפגשנו המשפחה המורחבת אצל אחותי

ופגשתי את דודי הבמאי זה שעשה את נועה בת-17

ואת סרט ההמשך-לא בת 17

שוחחנו שוב על העבר הרחוק

העלינו זכרונות מהבית של סבא וסבתא בשד' נורדאו בתל אביב

ואמרתי לו באופן כללי שאני כותב

והוא הביע רצון רב לראות מה אני כותב

ואמרתי שכתבתי גם על סבא וסבתא-הוריו מנקודת מבטי והוא מאוד שמח

וגם התפלא עד איפה זכרוני מגיע

ולרגע קט נורא רציתי לתת לו את כתובת האתר כאן

כדי שיקרא בבלוג שלי

אולי ימצא חומרים לסרט המשך...מי יודע

אחכ

חשבתי  שאולי בכל זאת לא

לא יודע מה עצר אותי

אני סומך עליו על דוד שלי מה עוד שכאמור אין כאן סודות מיוחדים

או שדים שאני מוציא מאיזה ארון נסתר

הכל גלוי

הכל ידוע

אבל שוב...המחשבה הזאת שזהו מקומי הפרטי הקטן והמיוחד

ושאני בוחר בנתיים לשמור עליו

למרות שבקלות אפשר להגיע אלי דרך "גוגל" למשל

ותתפלאו באיזו קלות אפשר להגיע..

אני מניח  שארגיש נבוך בגלל החשיפה הענקית והפתאומית לבן משפחה

למרות שאני יודע שהוא יאהב את מה שהוא יקרא כאן

בכל זאת יש לי היסוסים

הצורך לשתף מישהו מחיי במקום הזה כמו שאמרתי הוא גדול ולאו דווקא בשביל פיד בק

כמו בשביל שעוד מישהו ידע שאני מתעד בדרך זו את חיי ואת חיי משפחתי

וזוגתי כאמור מתקשה להבין ולקבל את העניין הזה וחבל לי

אבל אני מניח לה

וכמו שהיא מכבדת את הרצון שלי לכתוב כאן אני מכבד את רצונה       

או יותר נכון מקבל את העובדה שהיא לא חלק מהעולם שלי כאן

אני מניח שאולי בעתיד היא תתרכך

ואז גם אפתח בפניה את המקום הזה

בנתיים שישאר כך..

אשמח אגב לדעת מה דעתכם על שיתוף בן או בת זוג בעולם הפרטי הזה שלנו

תודה לכם יקרים