תגידו

יש דבר כזה שנקרא "תסמונת השנה השלישית" לדעתכם?

כאילו סוג של רוויה מכתיבה רצופה של החיים שלי

מקריאה את אחרים?

זה מעסיק אותי,אתם רואים

ובכל זאת יש את העניין של "ראבק,שנתיים ושמונה חודשים של כתיבה זה לא הולך ברגל"

הרי אי אפשר גם אם מאוד רוצים לשמור על קצב אחיד בכתיבה לאורך הזמן הזה

ומצד שני אתה לא רוצה לאבד את קוראיך המסורים

אז עושים סוג של פשרה ומורידים הילוך וממשיכים

אגב,אני לא כותב את הדברים האלה בשביל לקבל חיזוקים שיגידו לי ש"תמיד יקראו אותי"

ו"יהיו כאן בשבילי כל הזמן"

זה מובן לי ומשמח ומחזק

אני באמת תוהה ביני לביני איך לעשות שהמקום הזה עדיין יעבוד בשבילי

מעבר להשגים של כמה זמן אני כאן

וכמה מינויים יש לי ולראות איך הקאונטר עולה עולה

זה כבר מעבר לדברים האלה

לפעמים אני קורא פוסטים מהעבר ואני מגלה שם מגיבים שכבר לא קיימים בהווה שלי

כלומר היו כאן אנשים לאורך הדרך שעשו את הבחירה שלהם

והחליטו לרדת באיזושהיא תחנה מהרכבת הזאת ולהמשיך בדרך אחרת

בשבילי בנתיים זו אופציה שלא קיימת

למרות שמי יודע מה יכול להיות

אני רק יודע שדרושה רעידת אדמה גדולה מאוד בחיי כדי שאתנתק מכאן

ועם המחשבה הזאת אני מרגיע את עצמי

כי אם כל האטה שהאטתי

עדיין אני אוהב לכתוב ולשתף

עדיין הדיאלוג מפרה אותי

ועדיין אני שמח לקבל תגובות

אז יש לי תקווה ..

השבוע ראיתי 2 סרטים שנגעו בי

ודווקא בערוץ הספורט

הסרט הראשון מספר על הפועל יהוד,קבוצת כדורגל איזוטרית,שכונתית

שבשיאה לקחה את גביע המדינה ואחכ התפרקה ונעלמה

ומעבר לאנקדוטה נזכרתי שכדורגל פעם היה בילוי משפחתי

בעיקר של אבות וילדים

כשבעידן של היום לילדים יש את העיסוקים הייחודיים שלהם(חוגים,מחשב,טלויזיה)

וההורים עסוקים בעיקר בפרנסה

הרי שפעם זה היה קצת אחרת

אני כבר סיפרתי לדעתי איך אבא שלי ואבא של אברי גלעד היו לוקחים אותנו למגרש הכדורגל המיתולוגי של הפועל ירושלים בקטמון למשחקים של הפועל ירושלים

ואחכ הבנתי שגם הייתה כאן סוג של אידיאולוגיה (וגם קצת של גזענות יסלח לי אלוהים..)

אידיאולוגיה בגלל שהפועל הייתה מפא"י ובית"ר הייתה חירות(או הליכוד של היום)

והרי זה יהיה חילול קודש הקודשים שאשכנזי מבית טוב מבית הכרם יעודד את אנשי חירות מהקטמונים

וצריך להגיד את הדברים  בלי כחל וסרק

אשכנזים לא היו מתקבלים בעין יפה בימק"א

כשם שמזרחים לא היו משתלבים בקהל המאופק של הפועל ירושלים

כילד כמובן שלא הבנתי את הדברים האלה כך

והנה סטיתי מהנושא

כי בסך הכל רציתי לומר שבילוי שבת במשחק כדורגל בזמנים ההם חיזק מאוד את הקשר בין אבות לבנים

זה שאחכ נשארה אידיאולוגיה ואף אוהד הפועל שמכבד את עצמו לא אוהב עד היום את ביתר זה כבר משהו אחר

אבל כילד לשבת על הטריבונה ביחד עם אבא

להבין ממנו את מהלכי המשחק

לזהות ביחד איתו את השחקנים

ופשוט להיות איתו נטו היה משהו

היום בעידן המודרני עלק שבו חוזרים ואומרים לנו שאנחנו צריכים לבלות עם ילדינו ולתת בהם תרבות

והם מה לעשות רוצים לעסוק בענינם שהוא לא בדיוק עניננו

כי אנחנו לא תמיד כלולים בו

החוויה של ללכת ביחד למשחק כדורגל  זכורה לי כחוויה מעשירה ומקרבת

תגידו,אוקיי

קח את הבנים שלך ולך למשחק כדורגל ונסה לתת להם מהחוויות שאתה חווית בילדותך

על זה אומר :פחחחחחחחחחחח..

לא דין המצב היום כאז

הכדורגל הפסיק להיות סוג של בילוי

האלימות גרשה כל חשק לקחת ילדים למקום כזה

והמחירים,המחירים של בילוי כזה בשמיים

וכשיש ערוצי טלויזיה שמשדרים כל משחק איזוטרי

עדיף לראות בצוותא בבית מאשר לשבת על טריבונות קשות במגרש שהכניסה אליו עושקת אותך.

בקיצור התחלתי עם סרט על הפוכל יהוד והגעתי לצפייה ביחד של הורים וילדים

הסרט השני מספר על אקדמיית טניס בקרואטיה

ומשווה בין התנאים ללימוד טניס כאן בישראל ובקרואטיה

אין צורך לומר שהתשתיות בישרל סובלות מחוסר תקציב משווע ומכיון שכך המחבט מספר אחד של ישראל שגדל עם באגדאטיס שהגיע לגמר אליפות אוסטרליה הפתוחה בטניס משתרך אי שם במקום ה180 בעולם ולא מצליח לסחוב את נבחרת הדיוויס על גבו הצר

ההשוואה בין מקומות שיש בהם אנשים עם כסף שמוכנים לתרום אותו למען עתיד יותר טוב

מביאה את במאי הסרט לספר את הסיפור על קרואטיה

אבל הפאנץ' בסיפור הזה שהספונסרים של אקדמיית הטניס בקרואטיה הצליחו לגייס "שמות"

וארגנו טורניר טניס עם שחקני עבר וטורניר כדורגל עם שחקני עבר

שכל ההכנסות מופנות להקמת מגרשי טניס ומציאת כשרונות צעירים שיקדמו את קרואטיה תחום הספורט בכלל והטניס בפרט

אז נכון שקרואטיה היא מדינה ללא אויבים

יש לה נופים מדהימים וכו' אבל מעבר לזה כנראה אין שם בירוקרטיה שמכבידה על משקיעים

והיא כנראה מגלגלת  הקמת פרוייקטים במהירות וביעילות

מה שאי אפשר לומר עלינו וחבל

כי מה היה רע באפשרות להקים כאן בעזרת תרומות מגרשי טניס

ולהקדיש סכומי כסף שיעזרו לילדים להפוך לשחקני טניס טובים?

אבל כאן אנחנו מתעסקים עם חמאס ועם בחירות כל שנתיים שלוש

ולמי יש זמן לדאוג לזמן הפנוי של ילדים במדינה הזאת?

שמש בחוץ

אמצע פברואר

יש המון מה לעשות בבית...

תיהיו טובים חברים שלי