אני יודע שזה חוזר על עצמו הקטע הזה

אבל אני לא יכול לברוח מההרגשות שלי בקשר לבלוג

אני לא רוצה לבאס אף אחד אבל אני ממש לא מתחייב שיהיה מחר פוסט שבת

תבינו

אני מרגיש ריק לגמרי

תחשבו על אחד שמוציא את כיסי מכנסיו החוצה כאומר:

כלום,אין עלי כלום

ככה אני מרגיש לגבי הכתיבה,

הקריאה של פוסטים של מינויים וחברים

והתגובות

אני קורא בלי חשק

מגיב בלי חשק למרות שאני מנסה לענות ברצינות ראויה  לכל פוסט שאני קורא

וגם לתת את מלא הכבוד למי שהתאמץ וכתב

והעיקר אני לא מצליח לגרד את התחתית של עצמי בשביל לייצר פוסטים ראויים

אני לא מתכוון לשקר אף אחד

ולא למכור לאף אחד לוקשים

אני יותר מידי אוהב אותכם ומכבד אותכם בשביל לא לומר את האמת

אני בסדר מבחינת מצב הרוח

המצב הכלכלי סביר

המין אחרי גיל 50 כמאמר התחקירים,פורח (טוב לא פורח,אבל בהחלט מספק)

ואני לא כועס

לא מבואס

ולא כלום

פשוט אני רווי עד צוואר מהבלוג

ואני חייב להתנהל בקצב שמתאים לי

אחרת פשוט ארגיש מיאוס ואלך מכאן

ואני לא רוצה ללכת

אשר על כן אמשיך להיות כאן בקצב שלי

ואני מקווה שתמשיכו להיות סבלניים איתי

תודה יקיריי תמשיכו להיות טובים

ושבת שלום