ב"אשמתה" הישירה של שולה (שם בדוי) http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=20218שכתבה פוסט מעניין

על יחסים-סוג של יחסים

ונראה שהיא אשה שבדרך כלל מצליחה להשיג את מה שהיא רוצה

(סליחה שולה אם אני מעצים אותך יתר על המידה

ככה זה נראה מכאן..)

אני רוצה לכתוב את גרסתי

גרסת ה"מדוכאים"

אלה שלא נחשבו "חתיכים היסטריים"

אלה שלא היה להם קטנוע בגיל 16

רשיון בגיל 18 ומכונית

אלה שלא הצטופפו סביבם נערות

אלה שעמלו קשה על כל דייט

אלה שלא היה מובן מאליו

שבחורה שאתה מצלצל אליה

תחשוב שאתה בחור כייפי ויהיה כדאי לבלות איתו בערב שבת

אני מאלה שהיו צריכים לעמול קשה יותר..

מי שהיה סוג של נער חסר בטחון כמוני

שגדל להיות "חמוד" ועוד כאלה מילים שבחורות יפות ומצליחות

רוצות אותו בתור "ידיד"..

והקשיים שיש לנער-בחור כזה בחיפוש אחרי קשר.

אז כבר כתבתי שהייתי נער חסר בטחון ושקט

כבר כתבתי שהיייתה לי לקות למידה שלא זוהתה

ובגינה נחשבתי לתלמיד עצלן

וגם כתבתי שכל הדברים האלה השפיעו עלי ביחסים שהיו (טוב לא בדיוק היו)

עם המין השני

גם אמרתי שלא הייתי מ"החתיכים" האלה

מסמרי כל ארוע ומסיבה

לא הייתי כמו ר' שכבר בגיל 16 היה בעל קטנוע

עם שיער חלק מקלות

שרבים וטובים כמוני  עבדו שעות

על סידור השיער באבו עגילות המסורתיות כדי לנסות ולהתקרב למראה שלו

זה לא ממש עזר

בתיכון הייתי קרוב לרצפה מבחינה חברתית

הרי לא ממש למדתי

 וחיי החברתיים בבית הספר שאפו לאפס המוחלט

רק טבעי היה להסתכל בהערצה על ד' כוכב המחזור

או על ש' בנו של חבר כנסת מהשמאל שהתחתן בסופו של דבר

עם יפיפיית בית הספר (והתגרש ממנה  ..אבל זה לא מעניננו..)

 והיו לי ידידות

אבל בכלל לא התקרבתי להתחיל עם בנות שרציתי בהם

חשבתי שאין לי בכלל מה להציע

נחשבתי כאמור ל"חמוד" "מתוק" ועוד כל מיני כינויים בלתי מחייבים

שלא מקדמים אותך לא רק לקראת הזיון הראשון

גם לנשיקה ראשונה לא  בטוח שהייתי מגיע

והנה בגיל 16 וחצי הכרתי נערה משכונה אחרת בירושלים

מבית ספר אחר

אני רק זוכר את שמה

לא זוכר מהקשר שום דבר

רק זוכר את הנשיקה הראשונה ואת הגילוי המדהים שאני מחזיק ונוגע בגוף של נערה

שסיפק לי  חזיונות תעתועים לכמה שנים

לא-לא התבצע זיון

רק נשיקה כמאמר השיר המפורסם..

אחכ סולקתי מבית ספר והלכתי לבית ספר אכסטרני

שם בעיקרון ביליתי שנתיים בלי ממש ללמוד

ואחכ הלכתי לנח"ל

ושם חברים התחילה הפריחה שלי

הלכנו לנח"ל קבוצת חברים מגובשת מירושלים

ובקיבוץ נפגשנו פעם ראשונה עם בנות מתל אביב-חיפה-רמת השרון

היינו בסוג של הלם תרבותי

אי אפשר לתאר את זה אחרת

החופש שגילינו בקיבוץ

הריחוק מהבית

והאוירה הדי חופשית ששררה בגרעין שלנו

קירבה אותי לעובדה שהגיע גם היום ש"התפטרתי " מבתוליי..

גיל 19 אני חושב..

טוב אין לי זכרון מדהים מהפעם הראשונה ההיא

למעשה הייתי די בול עץ

כל המחשבות כל התכנונים על הפעם הראשונה נעלמו

כשהדבר קרה

עם הבחורה שזה קרה צלחתי את השל"ת המוקדם

ואת הטירונות הקשה

ואחכ נפרדו דרכנו

בהמשך הצבא מיעטתי להגיע הבייתה

מאוד התגעגעתי לחום

 ואהבה הייתה חסרה לי

שרתתי בסיני

ויצאנו בכל 3 שבועות לשבוע הבייתה

ואי אפשר לקיים מערכת יחסים אם אף אחת בצורה הזאת

היו פה ושם סוגי סטוצים מזדמנים

שום דבר מסעיר לכתוב עליו הבייתה..

וכשחזרתי מהצבא לירושלים

חשבתי שאני בא לטרוף את העיר

להכיר בחורות

ולעשות חיים..

כבר כתבתי על מערכת יחסים שהייתה לי בסוף שנות ה70 עם ע' שאורכה הייתה שנה וחצי

ואחכ הכרתי בחורה הולנדית שרצתה שאבוא איתה להולנד

באתי

גרתי 4 חודשים בעיר צפונית בהולנד-הירנפיין קראו לה

עיר משעממת

הבחורה עבדה כמובן ואני טיילתי פה ושם

אבל התגעגעתי הבייתה לחום של ישראל

ואחרי טיול לא ארוך בסקנדינביה

שסופו בפאריז

חזרתי לארץ

שוב נתקלתי בכל מיני סוגי בחורות שקיטלגו אותי כ"חמוד" וכו'

והעדיפו אותי כידיד על פני משהו אחר

וזה סבל חברים

ותסכול

ואני זוכר עד היום הזה

שהייתי בדייט אם בחורה שהכרתי

ואחכ היא הציעה כוס קפה בביתה

בקצה השני של העיר צריך לומר

ונסענו

והיא הציעה שאשאר לישון

ולא רצתה לעשות כלום..

אני זוכר כמו היום

שקמתי מהמיטה החמה

התלבשתי וירדתי לחפש מונית

שתיקח אותי לקצה השני של העיר הבייתה

כמובן שאני לא מערער ולו לרגע על זכותה לבחור אם מי להכנס למיטה

אבל חשבתי לי שאם אני נכנס למיטתה

הרי שזה  לא בגלל שהיא מרחמת עלי שביתי רחוק

אלא מחפשת כמוני חום ואהבה

וכשהסתבר לי שלא כך הוא

קמתי והלכתי..

ואחרי שחזרתי מניו יורק עברתי לתל-אביב.

אני חושב היום שאחת הסיבות שנשארתי בעבודה בקולנוע

כל כך הרבה שנים גם אחרי שכבר  עייפתי

שזה פשוט נתן לי נקודת זינוק חברתית  שפחדתי להפסיד אותה

הייתי מפיק בפועל בחב' הפקות

הכרתי המון אנשים (שזה כולל גם בחורות אתם יודעים..)

והייתי בעמדה די משפיעה

והיה קל עם הסטוצים - יותר קל כלומר

כשאתה אומר שאתה מצלם את הסרט הזה והזה

ומחר יש אודישן

ואני יכול להכניס אותך בלי תור..

זה עובד

אין מה לעשות..

חוץ מזה באמת היינו חבורה של נסיכים שישבה ב"שופטים" בלילה ועבדה בקולנוע בבוקר

ומזמינים אותך למסיבות ופתיחות וקוקטלים

ואנשים אין מה לעשות מחפשים את קרבתך

אז מערכות יחסים ארוכות לא ממש היו לי בתל אביב

והיו סטוצים למכביר משהו שלא בדיוק הייתי רגיל אליו

והחמיא לי

שאני "החמוד" יכול להשיג סטוצים

נכון- לא כל אחת

גם לא ניסיתי להתקרב ליפייפיות הדור

כי היה גבול שגם אני ידעתי איפה הוא עובר

אבל זה כמובן הואיל מאוד לבטחון עצמי שלי

להכרה שאני שווה

ליכולת שלי לתקשר

ויחד עם הסדנאות שעשיתי

ואחכ הטיפול שעברתי אצל ה"קוסמת"

בניתי את הבטחון העצמי שלי לדרגה שהבנתי שאני בסדר גמור כמו שאני

אני לא צריך להיות "חתיך הדור"

ואני ממש בסדר

ובעיקר שיש לי מה להציע

ואז גם הגיע הרצון להתחיל להתיישב ולחשוב על הקמת משפחה.

כשקראתי את הפוסט של שולה -שם בדוי

חזרתי בבת אחת לכל הדייטים הכושלים שהיו לי

לכל הנסיונות למצוא חן

למשפט האלמותי

"זה לא אתה-זה אני"...

"אני רוצה רק שנישאר ידידים.." (משפט שתמיד הוציא אותי מדעתי)

"אני אחרי מערכת יחסים" וכו' וכו'

אני כמובן לא מאשים אף אחד מלבד את עצמי בכשלונותי

אין בי כעס

נשארה רק סוג של אירוניה כשאני קורא פוסטים של אנשים רווקים

ואני זוכר באמת עד היום את המאבקים האלה

ולא בגעגוע

ממש לא

הדבר היחיד שעומד לזכות שנות ה70 וה-80 בקטע הזה

שלא היה איידס והיינו פטורים מנשיאת הדבר האיום הזה שנקרא קונדום

אני בטוח שרבים מיידיי הטובים כאן יזכרו בערגה בעובדה החשובה הזאת

כתבתי את הפוסט הזה בשבת בערב

יום האחרון של ינואר

ואני מוציא אותו לאור היום

פברואר חודש חדש

בשבילי החורף לא נגמר עד שהוא נגמר.

לגמרי

כרגיל ידידי

תהיו טובים