במה להתחיל לספר על הסוף שבוע האחרון?

שנתחיל (וניפטר)  מהטור המגעיל של יאיר לפיד במוסף 7 ימים בביקורת על מה שחווה אלברשטיין חושבת בכתבה שבוע לפני זה של אריאנה מלמד

כאילו מה כ'פת לך אביר הפוליטיקלי קורקט מה היא חושבת על פרוייקט כוכב נולד???

ואיזו ירידה..כל הטור שלו מוקדש לירידה עליה

מה זו הבריונות הזאת?

מה,אתה חכם על חלשים? מה אתה מתגולל על חווה אלברשטיין "אביר הצדק ,שרק הכל יהיה בסדר שכמותך"

מה ניהיה

התחלת לתקן עולם? אולי תסתכל קצת יותר קרוב

אולי תתחיל אצלך בבית

פאק

איך שאני לא סובל את המלוקק הזה עם המניירות..

תן לחיות יה כלב'

או אולי על הספר שקראתי בסוף השבוע הזה,כלומר התחלתי אותו בבית אבל שמה סיימתי אותו:

"כל בית צריך מרפסת" של רינה פרנק מיטראני

תשמעו

אני לא מת על הטראנד החדש הזה של פרסומות לספרים ברדיו

יותר מידי שוק הכרמל כזה מרגיש לי

אבל הוא היה זמין על המדף בספריה

אז לקחתי

יחד עם החדש של אהוד אשרי (או האחרון) "לראות בחושך" שמאוד קשה לי לעזוב אותו,ספר מרתק

אבל הספר של פרנק מיטראני..איך להגדיר אותו?

היא כותבת בשני מישורים

המישור האחד על ילדותה בוואדי סליב בחיפה

והמישור השני,סיפור הכרותה את בן זוגה וחייה איתו

בספרד ואחכ בישראל

האמת שסיפור ילדותה על ואדי סליב ריתק אותי הרבה יותר

אולי כי  גדלתי במקביל אליה

במקום אחר אומנם(בירושלים כאמור)

בצורת חיים אחרת לגמרי

אבל עדיין יש דברים משותפים בילדות של כולנו כנראה בכל מקום שגרנו בלי קשר אם זה בטלביה או בבית הכרם בירושלים או בואדי סאליב בחיפה

יש שם קטע שעוסק במכות שההורים  נותנים לילדים שלהם

המחברת לא הוכתה על ידי הוריה

אבל היא מספרת על שכנים שמכים את הילדים שלהם

במקל

בחגורה

וזה מדהים

כי היו לי שכנים כאלה,נחמדים נורא

נדיבים

רק שהם היו מכסחים את הילדים שלהם או לפחות את הילד הגדול במכות עם חגורה

או במקל של מטאטא

ואנחנו קומה מתחת היינו שומעים את הצעקות

 אני זוכר שבכיתה ה' או ו' התארגנו חבורת ילדים" להציל" ילד מהכיתה מידי אביו שהכה אותו

אני זוכר עד היום איך קראו לילד

ואני זוכר איך תכננו תוכנית שלמה להציל אותו

ואני זוכר גם שחלק מהתוכנית בוצע

אני לא זוכר אם הצלחנו להציל אותו .. אני רק זוכר שלא הרבה זמן אחכ הם עזבו את השכונה

אני לא זוכר שהורי הרביצו לנו,לאחותי ולי

אולי כמה פליקים כאן ושם

צ'פחות

אבל מכות ממש לא היו

אני זוכר שמאוד פחדנו שאבא שלנו כעס עלינו

כי הוא היה "מדליק" את עצמו וזה היה הולך ומתגבר

אבל הרוב היה צעקות וקצת השפלות (שזה לפעמים ילדים , גרוע ממכות)

אבל מכות ממש אני לא זוכר ובטח לא בחגורה ומקל

היום אתה לא יכול לעלות על הדעת שהורים יכו את ילדיהם

היום גם הילדים(לפחות רובם) מודעים לעובדה שגם להורים אין זכות להכות אותם ומצד שני אני לא כזה תמים לחשוב שהתופעה נעלמה

יש בספר תאור מדהים על יחסי העדות בוואדי(שדות אחי שגר באותו זמן  בחיפה בטח זוכר טוב ממני)

על המאכלים של העדה ממנה באה פרנק מיטראני-רומנית

ועל המנהגים הייחודיים להם

צריך לקרוא את הספר הזה

מי שמכיר את התקופה,זה פשוט ללקק את האצבעות

שנחזור לסוף השבוע שהיינו בו? כי הרי לשם כך התכנסנו..

יצאנו בשישי בבוקר צפונה

והיינו צריכים להגיע בסביבות 13:00 לכרם בן זמרה

מושב שנמצא בערך מתחת לכביש הצפון

7 ק"מ צפונית מצפת

בדרך נהיינו רעבים כמובן

יום לפני זה עשיתי "תחקיר"על  מסעדות באזור ההוא וככה הגענו למסעדה ששמה "עזאבה"

בכפר הערבי ראמה בצומת ראמה סאג'ור

הרבה סופרלטיבים הפילו על המסעדה הזאת

ולכן היו לנו ציפיות

מה אומר לכם?

בסדר כאילו

לא משהו

אני לא זוכר מה אכלנו אבל אין מה למהר לשם

נתקלתי בטובות ממנה

הצימר היה בסדר

ג'אקוזי בצד

חדר מרווח,טלויזיה ונוף מדהים

בערב שוב הציק לנו הרעב ונסענו לחפש מסעדה לארוחת ערב

בעלת הצימר המליצה על מסעדה בכפר הערבי ג'יש (גוש חלב)

אבל לא מצאנו את המסעדה

והעדפנו לנסוע בכבישים חשוכים וצרים עד ראש פינה , שם  אחרי שהסתובבנו במושבה

(בג'עוני לא היה מקום וליד רפא לא הייתה חניה) ירדנו לכביש טבריה  קרית שמונה וישבנו בקפה גיטל

זוגתי נהנתה מסוג האוכל שהוגש שם(ירקות מוקפצים,פטוציני ועוד כל מיני כאלה) אני פחות

כשחזרנו ב11 בלילה למושב

ריססו את הגלגלים של האוטו מפחד שהבאנו איתנו את שפעת העופות עלק..

נו שויין

בבוקר התעוררנו לגשם שלא הפסיק

ארוחת הבוקר שהוגשה לנו הייתה עלובה שבעלובות

פשוט בושה וחרפה

חבל שמקום כזה נחמד

מעיז לתת דבר כזה:

סלט ירקות+כמה סוגי גבינות

ביצים קשות חתוכות לרבעים

כמה מלפפונים ירוקים חתוכים לקישוט

ואיזה 4 לחמניות

תוסיפו לזה שחדר האוכל היה במן מערה לא מחוממת

ופשוט ישבנו לנו עם מעילים וקפאנו מקור

לא רצינו להעכיר את האווירה,לכן הבלגנו ולא אמרנו כלום

כל השבת היינו בחדר

גם בגלל שבחוץ ירד גשם והיה קר

וגם בגלל שבאמת באנו להרגע,לנוח ולא להסתובב  יותר מידי

היו,היו זיונים רמה

והיה כייף

ואת האנקדוטה של זה אני אספר עכשיו..

ואני מבקש שתעריכו אותי על האומץ שבחשיפה כי אני לא כותב בדרך כלל על זיונים..

בפעם האחרונה אתמול שעשינו את זה

שכבנו לנו אחד ליד השני נושפים ונוטפים מהמאמץ

וכשרציתי לקום זוגתי אמרה פתאום

"אני אחכה שתתאושש ונעשה עוד אחד"

ואני התחלתי לצחוק....

תחכי שאני אתאושש???? היום יקירתי  אני כבר "לא אתאושש"

ואין שום סיכוי "לעוד אחד" !

מה אני נראה לך?

מכונת מין?

בגיל 20 אולי הייתי

בגיל 53 "אני מרוצה ממה שיוצא" ותודה..

אוי כמה צחקנו..

בצהריים התחלנו להדרים הבייתה

עצרנו בחורפיש ברח הראשי במסעדה ששכחתי את שמה,משהו עם הר למי שיגיע לשם.

אוכל,ללקק את האצבעות

אוכל ערבי,ביתי , מבושל

לא סינייה בטחינה ולא שמות מהאגדות

אורז עם בשר מתובל

סלט חתוך דק דק

חומוס עם המון שמן

חמוצים עם כרוב כבוש זייתים ומלפפונים חמוצים תוצרת בית

סלק

וסלט חצילים נהדר

ולא יקרה הארוחה המשביעה הזאת

אחכ נתקענו קצת בפקקים של כביש החוף של שבת אחר הצהריים (העדפתי לנסוע על כביש 70 עד לצ'ק פוסט ובמקום לפנות שמאלה ליקנעם-צומת פראדיס ושמאלה לכביש 4 פניתי ימינה,חציתי את חיפה בעיר התחתית ועל כביש החוף עד לאיילון במחלף הסירה בהרצליה והבייתה

ושמחנו להגיע הביתה  ולראות את הילדים המדהימים שלנו שהתגעגענו אליהם

ומצד שני היה טוב הבייחד הזה בלעדיהם

וזהו

ואתם בטח הייתם טובים בלעדיי

פוסט בחירות יופיע כאן אני מניח עד מחר בערב

ותגידו הללויה לשדות,שחזר סוף כל סוף

יצא ארוך הפעם..