כל יום האתמול התנהל תחת כובד העצב על מותו של יוסי בנאי

שירים לאורך כל היום

תוכניות טלויזיה

ואולי מכיון שאתמול זה היה יום שישי ויום שישי אוטומטית ולא משנה איפה אהיה

ומה אעשה אני מתחבר לירושלים (לא פיזית,הדלק עלה רבאק)

החיבור האוטומטי הזה עם מותו של יוסי בנאי,זכרונות ילדותו וילדותי התערבבו להם ועשו לי געגוע גדול

יוסי בנאי הוא חלק גדול מזכרונות ירושלים שלי

הוא לא בן דורי

לא גדלנו באותה שכונה

אבל הוא מדבר על מקומות שהיו חלק נכבד מחיי בילדות

ואחכ בבחרותי:

שוק מחנה יהודה

הוא אכל בעזורה,אני במנגן

הוא  גדל ברח' האגס אני הסתובבתי  באגריפס

לו זה היה סמטאות ילדות לי  לשוטטות עצלה ביום שישי בצהריים

הוא ראה סרטים ב-רקס ואדיסון

אני באורגיל,אוריון ורון

(בעדן היו סרטים הודים,לא הטעם שלנו ראג' קאפור ,סליחה מכל חובבי הז'אנר..)

ואתמול בתוכנית המופלאה "שישי חי ובועט" מודי בראון המדהים ידע לחבר גם ליוסי בנאי

וסליחה  אם אני חוזר על זה בכל פוסט שבת שאני כותב:

התוכנית הזאת,"שישי חי ובועט" היא בכלל לא על כדורגל

כמעט ולא מראים שם משחקי כדורגל

אין שם את השחקנים האלה האהבלים שמדברים בקלישאות אלא ההיפך

ואני מוכרח לסטות לרגע קט מהנושא ולספר כאן משהו קטן:

שירי בן ארי שיש לה פינה  בתוכנית שבה  מראיינת שחקני כדורגל בביתם

נפגשת עם אמא שלהם

מדברת עם האחים שלהם

ומוציאה מהם דברים אחרים,רק לא קלישאות , פגשה את אלון מזרחי הדביל

ושאלה אותו למה קוראים לתוכנית עטירת הרייטינג שלו (0.008 אחוז צפייה)בערוץ אגו (26 בYES אם אתם חייבים לראות) "בסלון עם האווירון"

נו..המזרחי לקח אוויר  ואמר לה שהכינוי שלו היה אווירון בגלל תנועת הידיים אחרי הבקעת גול

וגם הוסיף שלכל מבקיע שערים יש תנועה ייחודית . למשל חיים רביבו היה עושה סלטות אחרי הבקעת שער.

שירי הבינה הרבה לפני אלון את האנקדוטה  הרימה לו מייד להנחתה: אתה חושב שתוכנית כזו יכולה להיות טובה  גם לחיים רביבו היא שאלה בתמימות?

מזרחי בהארה פתאומית קלט את הקטע ואמר כן..ויקראו לתוכנית "בסלון עם הסלטה" אה.. נצנץ והתאייד

מרוב צחוק,כמו שכתב יוסי בנאי לגשש,"נפלתי בריצפה"

אם נחזור לתוכנית  ולחיבור אתמול לבנאי

הרי שמודי סיפר שבנאי וזה ידוע כתב 5 הצגות לגשש החיוור

ומעבר לעובדה שהמערכונים היו חומר מצחיק עד  דמעות

ומעבר לעובדה שהגשש ובנאי הפכו מזמן להיות  אייקון תרבות בארץ הזאת

הם גם היו מבקרי מדינה חריפים ! הרבה יותר אפקטיבים מהלינדשטראוס זה (מבקר המדינה העכשווי MIND YOU)

הוא כתב את המערכון המצויין על מ.י.ק.י. ברקוביץ שהם ביצעו

על אבא שרוצה שהילד שלו יהיה מיקי ברקוביץ בכל מחיר

וסימן בעובדה הזאת שיש הורים שלא הגשימו את עצמם בתחום הספורט ודרך הילדים שלהם הם חווים את החוויה של לנצח או להפסיד לא עלינו

וגם אם הילד לא ממש אוהב ספורט,זה לא מה שיפריע להם לשלוח אותו שוב ושוב לאימוני כדורסל או כדורגל

"אולי הוא יתאהב בזה" ויותר חשוב  אולי הוא יצליח,יהיה מקצוען ויהיה מסודר בחיים"

מבחינת "אתמול האמא היהודיה רצתה שבנה יהיה עורך דין או רופא והיום האבא הישראלי רוצה שהבן שלו יהיה  אלון מזרחי לא עלינו"..

וזו לא תופעה שאופיינית רק לעניני ספורט

הרי אנחנו רואים את התופעה הפאטטית הזאת לפני כל פסטיגל כשאלפי הורים מציבים את ילדיהם על כיסא לפני הבוחנים ונשבעים שהם שרים יפייפיה וזו תיהיה אבידה לא לקחת אותם לפסטיגל כי אוטוטו הם עומדים להיות כוכבים..הו יה

ועוד לא דיברנו על אמהות שמוציאות 4000 שקל על עשיית בוק לילדה בת 12 כי מישהו אמר להם שהיא בטוח תיהיה בר רפאלי הבאה..

אז בנאי זיהה את הטראנד הזה כבר בשנות ה70 כשהוא כתב חומר לגשש וצחק על זה,כדבעי

ועוד הוא זיהה את תופעת הישראבלוף

לעשות כאילו

הרבה לפני  כל מבקר מדינה כאמור שמגיש את הדוח שלו ואחרי יום נזרק לאיזו מגירה

בנאי דיבר על הבלוף של מדינת ישראל בתחום העבודה( להצהיר שהוא עובד  לבוא בסוף החודש לקבל תלוש על עבודה שלא נעשתה,זוכרים את המערכון? )

בתחום הספורט עוד לפני שהובאו לכאן שחקנים זרים

על ההתלהמות  בתוכנית המיתולוגית "שירים ושערים"  כי כשאין כדורגל ראוי נדבר על מה שמסביב (זוהר אלול מעכו או עמי פס גול מבלומשטיין בפראפראזה על  איכות  קוי הטלפון בשנות ה-70

ועוד כהנה וכהנה הצלפות במממסד בחסות הצחוק

כי אולי רק ככה אולי היינו קשובים לביקורת

ואם נחזור לתוכנית שישי חי ובועט 

 מודי הביא אתמול  כתבה על קבוצת הכח עמידר רמת גן שעלתה לליגת העל אחרי 21 שנה

ושוב חברים אני לא מדבר על כדורגל ולא על תוצאות של משחקים ,אני מדבר על תופעה תרבותית

להכח , קבוצת פרבר מרמת גן ( 2 פרברים בעצם) אין כיום הרבה קהל

ואין הצדקה כלכלית לקיומה לכאורה

בגלל זה בא האיחוד עם רמת עמידר ובגלל זה קברניטיה הלכו לעשות נפשות לקבוצה בבתי ספר !

והמטרה  לבד מלהביא קהל

זה לחדש את המסורת שהורים מביאים ילדים למגרש כסוג של בילוי בתרבות פנאי מה שלכאורה נשמע מובן מאליו .

ולא כך היא כי בגלל האלימות במגרשים הורים לא ממהרים להביא  ילדים למגרשים

ומה יותר טבעי (ויסלחו לי הפמיניסטיות לרגע) כשאבא ובן פוסעים ביחד למגרש כדורגל?

(האמת שהפמיניסטיות יכולות להרגע כי במקרה של אתמול זו הייתה הבת של המשורר רוני סומק שגררה אותו למגרש ולא ההיפך)

יוסי בנאי הלך לעולמו ואין ספק שהסתיימה תקופה

ארץ ישראל הישנה והטובה נעלמת

לאט לאט אומנם

אבל הילדים של היום כבר לא מסתובבים בסמטאות של השוק

כמעט לא יורדים למטה (פאדופילים  וכאלה)

ולמצוא אותם לוקחים ספר בספריה העירונית זהו בהחלט מחזה נדיר

והיום במקום בית קולנוע עם כיסאות עץ חורקים שאפשר לצעוק למקרין שיגביר את  הווליום (בחיי שאפשר היה לעשות את זה בקולנוע סמדר,אבל זה בגלל שהקולנוע היה שייך לאבא של נאווה..)

יש קומפלקסים של 20 בתי קולנוע שהשטיחים הרכים בולעים כל קול

או סתם אפשר להוריד סרט באימיול ולראות דרך המחשב הבייתי

זהו

אמל"ש מבקשת להעזר בכם,אני מבטיח להדרש לנושא מאוחר יותר

ואם מישהו מוכרח לדעת,יש לי מלא כביסה. מלא

תיהיו טובים וחזקים