זו השנה השלישית שאני משתתף בפרוייקט האוהבים
השנה יותר מהשנים הקודמות ניסיתי לדחות את הכתיבה
לא כי אין לי מה לכתוב
אלא ששוב לכתוב על "מה זאת אהבה" ועל כל אוהבי זה נראה לי סתמי מידי
לצאת ידי חובה מידי
בכלל במסגרת תהליך הגדילה שאני עובר כאן
למושג אהבה לבד אין זכות קיום היום בחיי
והיא מתקיימת שלצידה מילה שחבר שלי לימד אותי
והיום אני יודע שאין למילה אהבה או למושג אהבה קיום בלעדיה
המושג שמצטרף בעיני אוטומטית למושג אהבה על כל המשתמע מכך הוא CARE
תרגמו את המילה CARE לאיכפתיות
לחמלה
לעזרה לזולת
לכל מה שתרצו
בעיני היום אין למושג אהבה זכות קיום ללא הצרוף שלה
ובימים האלה זה בא לידי ביטוי בצורה ברורה
חזקה
צועקת אם תרצו
וסליחה שאני "מערבב" את "פרוייקט האוהבים" עם המציאות היום יומית האפורה
אבל אי אפשר לנתק
אי אפשר לנתק אהבה וצער חוסר חמלה מגילויי אנושיות
מיקס בלתי אפשרי בין דמעות של אושר לעצב גדול על מה שהפכנו להיות?
אנחנו יכולים לצעוק אהבה מעל כל גבעה רעננה עד מחר
אנחנו יכולים להתהדר באהבה לילדנו
באהבה לבני ובנות הזוג שלנו
אבל אם אין CARE בכל זה,זה לא ממש שווה
מה שווה האהבה שאנחנו לכאורה דואגים להפיץ סביבנו
אם אף אחד מאיתנו לא מוכן להקדיש מעט מזמנו לעלות לירושלים להזדהות עם שובתי הרעב
איפה החמלה שלנו?
לא נמאס לכם לצקצק בלשונכם ביושבכם בכורסה הנוחה
כשאתם רואים אותם בטלויזיה מדברים בשקט
כשהם כבר לא אוכלים 9 ימים?
ולא אדבר כאן על השתיקה המתמשכת של רב העם על מה שקורה בשטחי הגדה
בשטחים החקלאיים
במחסומים
לא "נקלקל את השורה" גם בנושאים האלה
אהבה זה יופי כששבעים
כשבריאים
העולם מצחיק אז צוחקים אמר יוסי בנאי אללה ירחמו
איפה האיכפתיות? לאן היא נעלמה
ולמה אף אחד לא קם לדרוש שתחזור אלינו
כדי שצרוף המילים אהבה וCARE יהיה בעל משמעות?
כדאי להתעורר להזדמנות שהושמה לפתחנו בימים האלה
עלו לירושלים,לכו להזדהות עם שובתי הרעב בגן הורדים מול הכנסת
אני עושה את זה מחר בשעה 16:00
כדי להראות אהבה וCARE לאנשים אמיצים שאני לא מכיר
אני בטוח שזה יעשה הבדל בחיים שלי המפגש הזה
תיהיו טובים אנשים
פרוייקט האוהבים הוא חשוב ואני מקווה שתוכלו להפיק ממנו משהו לחיים שלכם כמו כל תהליך הכתיבה כאן
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
