אחרי הסערות

אחרי הלחץ והמתח

עכשיו אחרי שהלאנטיס חזרה לבסיס האם

והכל בסדר

וגם העגמומיות איננה

קחו שיר...

אתה פה חסר לי

נורית גלרון

הלחן-אביב גפן

גשם כיסה את אספלט הכביש

ביום הכי קר בשנה

ומיני שלי טפטוף מקומי

כי סדק בלב אהבה

כשהלכת מכאן לא ידעת לאן

מסגרת פניי כחלון

אבל גם בתמונות לפעמים הדמויות

מקשיבות לתקתוק השעון

ואולי אתה פה חסר לי

אתה כאן אתה שם ובכל זאת אתה פה חסר לי

אתה אידיוט אמיתי אם חשבת אותי

שאבוא וארוץ עד אליך

וכלום לא קרה

כשאתה לא בסביבה

כן-הכל די רגיל בלעדייך

הייתי בכייף מחבקת אותך

מחכה לך בין הסדינים

אני שונאת אנשים..אנשים חלשים

שבמקום לדבר הם זזים

ואולי אתה פה חסר לי

אתה כאן אתה שם ובכל זאת

אתה פה חסר לי...

מה יקרה אם פתאום תבוא אלי ותייפה את הכל?

רגע של שקט

בחוץ שוב הגשם ממשיך

על הכביש עוד ליפול

ואולי אתה פה חסר לי...

היום עסקו כמה פוסטים של  חברים שלי כאן

בסוג החברות שקיים כאן בנינו

אמרתי שלכל אחד מאיתנו במוקדם או במאוחר השאלה הזאת עולה

וכבר מזמן כתבתי על זה פוסט והתייחסתי בו

לחברויות שנוצרות כאן

לא אחזור על מה שהם אמרו או שאני אמרתי בזמנו

אומר רק כך

זה המקום הבאמת יחידי שיכול להווצר קשר קרוב בין גילאים שונים של אנשים

משהו שבלתי אפשרי שיקרה בחוץ

זה המקום היחידי שאנשים מרגישים מספיק בטוח

להרגיש את כל קשת ההרגשות

וזה כולל להודות בטעויות

בלהרגיש קצת טיפשיים

אתם יודעים מה זה בשבילי למשל

שאני מוכן להודות שאני לא יודע דברים ולא "להסתכן" בעובדה שיחשבו עלי חס וחלילה שאני טיפש?

שנים פחדתי מהסטיגמה הנוראה הזאת

ועשיתי הכל להרחיק אותה מעלי

כמה אנרגיה בזבזתי

כמה כיסויים לבשתי..

ומה בסהכ התברר

שיש לי בעיה שלא זיהו בקשב וריכוז

שיש לי סוג של בעיה שגורמת לי להאטם למספרים בחשבון

אתם יודעים איזו הקלה זו

לדעת שאני לא טיפש ולא עצלן

שבסכ היו צריכים לאבחן

ולא עשו את זה

כתבתי על זה כל כך הרבה פעמים שאני חושב שמי שקורא מהתחלה פשוט נמאס לו לשמוע

אבל בכל פעם שאני כותב על זה

אני מוריד מעלי עוד שכבה

ועוד אחת

ועוד אחת

יש לי כאן חבר שכותב על ילדותו ומחזק אותי  בהתמודדות הזאת שלו

ואומר כמוהו -על עצמי:

ילד -אני מחבק אותך על מה שהיית

ואני מצטער שנאלצת לעבור מסע יסורים בילדותך

אני פשוט נורא מצטער

אבל עכשיו אני יכול לזקוף את ראשך ולומר לך

היית טוב

כל הזמן היית טוב

זה היו אחרים

עם חוסר מודעות

עם חוסר הבנה בסיסי

אבל הם כבר לא איתנו

אז רק אני נשארתי לחבק אותי...

יצא לי פוסט עם דמעות חברים

לא התכוונתי..