כתבתי פוסט ומחקתי
לא הרגשתי שאני שלם איתו
משהו היה חסר
לא יודע.
התחיל שבוע
שנתחיל בשיר?
שלמה ארצי
כבר יבשו עיניינו מדמעות
ופינו כבר נותר אילם בלי קול
מה עוד נבקש אמור מה עוד
כמעט ביקשנו את הכל
את הגשם תן רק בעיתו
ובאביב פזר לנו פרחים
ובן שיחזור שוב לביתו
יותר מזה אנחנו לא צריכים
כבר דאבנו אלף צלקות
עמוק בפנים הסתרנו אנחה
כבר יבשו עניינו מלבכות
אמור שכבר עמדנו במבחן
את הגשם תן רק בעיתו
ובאביב פזר לנו פרחים
ותן לה להיות שנית איתו
יותר מזה אנחנו לא צריכים
כבר כיסינו תל ועוד אחד
טמנו את ליבנו בין ברושים
עוד מעט תפרוץ האנחה
קבל זאת כתפילה מאוד אישית
את הגשם תן רק בעיתו
ובאביב פזר לנו פרחים
ותן לנו לשוב ולראותו
יותר מזה אנחנו לא צריכים...
זאת שאלה
האם יותר מזה אנחנו לא צריכים?
פעם היה כאן שקט
פעם הייתה מדינה קטנה
הכל היה פתוח
לאן הכל נעלם?
איך זה שנהיינו סוג של אימפריה ש"בשם הבטחון"
אנחנו
חוסמים
מגדרים
משפילים
מפרידים
עוקרים עצים
מזיזים גבולות
חומסים אדמות
איפה הימים שאיש ישב תחת גפנו ותאנתו?
איפה הימים שהיה סוג של ואהבת לרעך כמוך?
לאן הלכו
התמימות
החמימות
העזרה לזולת
אהבת האדם
איך נהיינו מדינה ששמחה לאיד
שרוצחים אנשים על מקום בכביש?
מה קרה כאן ב30 ומשהו השנים האחרונות???
ואני בכלל רציתי לכתוב על משהו אחר
על געגוע למקומות קטנים שהיו
על דברים שמן הסתם נעלמו
על תקליטים של 33 ושליש
על פטיפון
על מועדונים
מסעדות
בתי קפה
איך יצא לי פוסט שמדבר על פוליטיקה?
היום בערב בשעה 9:30 בערוץ הראשון
יש תוכנית ששמה "מדינת היהודים"
מודי בראון מספר על תולדות הבידור בארץ
ומשלב בתוכו סיפור על עצמנו
כמדינה
מודי בראון מספר נהדר
אל תפסידו
תהיו טובים אנשים ותסלחו ..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
