אני יושב מול צג המחשב הריק וכמו שהצג ריק,ככה הראש שלי.

אני יכול כמובן לכתוב על  איך ביום רביעי אחר הצהריים לקחנו את הילדים לים

עמדתי שם  בסוף השביל המרוצף והסתכלתי דקה ארוכה על המרחב החולי שמפריד ביני לבין הים.

יש אנשים שאוהבים חול,אני לא.

ולא צריך לחפש סיבות פסיכולוגיות לאי האהבה הזאת,כי אין

אני ירושלמי,סיבה מספיק טובה?

בסיפורים רומנטים החול הוא מרכיב מרכזי

הזוג רץ על החול,משחק בחול

הבחורה בדרך כלל חולצת סנדלים או נעליים ומרגישה את החול הרך בכפות רגליה..

יופי חי

אני לא אוהב חול

ועוד יותר אחכ כשמתנערים ממנו ורוחצים רגליים ולכאורה הכל בסדר

אז זהו שלא

עכשיו כל הספסל האחורי באוטו מלא חול

ואין שום דבר רומנטי בעניין

דברים קטנים אני יודע,ואל תגידו שאפשר לנקות

בטח שאפשר,אני מדבר איתכם על תחושות יה אהבלים (לא אתם..הם..)

אז הגענו לחוף ראשון,על יד הסופרלנד ביום רביעי ב6 בערב

חיפשנו כיסא או  משהו לשבת עליו

עוזר המציל אמר שאין

כי אוטוטו סוגרים את הים

היה דגל אדום,וזה אומר שאפשר להכנס למים רק  איפה שהמציל אומר

והילדים אכן עשו זאת

אנחנו,זוגתי ואני ישבנו על שמיכה שהבאנו מהבית והתמלאה מהר מאוד בחול

שוחחנו על החיים

והסתכלנו על המסוקים שלא הפסיקו לעבור מצפון לדרום וההיפך

באחת הפעמים שאל אותי בני איזה סוג מסוק זה

ואם הוא נוסע ללבנון או לעזה

אמרתי לו שאין לי מושג בסוגי מסוקים ואני מניח שהם חוזרים מאחת הגזרות

והמחשבה שלו בעניין תיהיה טובה כמו שלי

באיזשהו פוסט קודם כתבתי שנמאס לי לראות חדשות בטלויזיה ולשוטט באתרי חדשות באינטרנט ואני משתדל להפחית בכמויות הצפיה והשיטוט

אז יש לי הודעה בשבילכם: לא הצלחתי

המלחמה ממשיכה להטריד את מנוחתי,להדאיג,לגרום לי חרדות ולקוות שהיא תסתיים מהר

אני מקווה אם זאת שלא נצא וזנבנו בין רגלנו

זה לא יהיה טוב לעור הפנים שלנו :-))

הייתי בעד היציאה למלחמה ואני רוצה שהיא תיפסק כמובן

אבל אני מקווה שנגיע להשג שירחיק את החיזבאללה מהגדר

מצד שני

אני קורא את סיפורי הגבורה מבינת ג'בייל ואני נזכר בסיפורי גבורה  משנים עברו

וטוב שיש לנו  צבא שמוכן להקריב את עצמו

אבל המיתוס "טוב למות בעד ארצנו" לא  עובד עלי ובשבילי יותר

אני מעדיף לחיות למען ארצנו

לעשות אותה טובה יותר

מה איכפת לי שהעם פתאום מאוחד, המרכז מזמין את הצפון והדרום לחסות בצל גפנו ותאנתו

כולם ניהיו איכפתים,מחבקים וכל זה וזה נהדר

אבל למה זה לא קורה גם בימי שגרה? ומה יהיה אחרי שיסתיים? נחזור להיות אדם לאדם זאב?

אז כבר יותר טוב המצב הזה שמוציא מאיתנו את הטוב שבנו

את ערכי העזרה ההדדית,האהבה לזולת הקשר החשוב בין אדם לחברו

 הלב גואה כשהוא רואה מחוות כאלה

הרי רק לפני 3 שבועות אלימות השתוללה כאן

עכשיו פתאום אדם לאדם פוצי מוצי,וזה אחלה.

זה רק מראה איזו חברה הייתה יכולה להיות לנו כאן

אם רק היינו מתאמצים קצת

רציתי גם לכתוב על הספר של חיים ברעם "אדום צהוב שחור" שסיימתי לקרוא בדיוק לפני שהתחילה המלחמה

אבל אחרי שהתחילה זה נראה לא לעניין כזה,קטן,לא מעניין

אבל עכשיו שהיא לא מסתיימת ,כמה כבר אפשר לכתוב עליה?

אז חיים ברעם כותב בסוף הספר על חוויה שהוא לא עבר אלא הוא כותב עליה מעדות שמיעה

והוא מספר שמרוב שקרא את מה שכתבו אחרים והוא גם מכיר את הנושא לפרטי פרטים וגם במשך השנים ,ניחס את החוויה לעצמו

אני מדבר על משחק הכדורגל ההוא בשנת 1965 בין מכבי חיפה להפועל ירושלים.

ואל תעשו לי עכשיו אוףףףףף

כאילו "מה הוא מכניס לנו בכל מקום כדורגל ,הבריון הזה"?

אז רק רגע

תיהיו סבלניים

הכדורגל כאן הוא לא העיקר,חווית הילדות היא העיקר כאן:

ב1956 עברנו מחיפה בחזרה לירושלים וגרנו בטלביה

שכונה שקטה מעל המושבה הגרמנית שאחכ בנו לידה את תיאטרון ירושלים

הבנין עצמו היה בנוי בצורת האות ח'

היו לו 8 כניסות(האמת שזו סתם אינפורמציה לא חשובה,אבל אני זוכר והייתי בן 4 בערך)

מעלינו גרה משפחה שכבר אז בב1956 היו לילדי המשפחה שמות מקוריים

ואני זוכר את שמותיהם עד היום

שי רנן ולחן ואמא שלהם הייתה עושה צלחת של גזר מרוסק ומוסיפה קצת סוכר וזה היה אחלה מעדן

לידנו,דלת מול דלת גרה משפחת ג'

3 בנים: מ,א. וילד בגיל שלי שקראו לו גם טלי

אחכ משפחת ג' עברה לגור בצפון תל אביב והילד טלי נהרג בתאונת דרכים על מה שהיום שד' קק"ל

הוא היה "המת הראשון שלי"

וזה היה בלתי נתפס במושגים שלי כילד

אבל אני נסחף חברים,לא על זה רציתי לכתוב

גרנו בטלביה באותו בנין בדירת 3 חדרים

בשכירות גרנו

אחותי אני גרנו בחדר אחד

ההורים בחדר אחד וחדר אחד השכרנו בשכירות משנה לסטודנט שלמד באוניברסיטה בירושלים.

הקומבינה לא ברורה לי עד היום

איך אם אנחנו השכרנו את הדירה,נהפכנו לסוג של בעלי בית שמשכירים חדר אחד מהדירה למישהו אחר

אבל נניח לזה רגע

אני זוכר שהיינו יושבים ואוכלים ארוחת בוקר  ביחד עם הסטודנט שלדעתי קראו לו עמרם

והוא באופן טבעי היה מעיין בעיתון הבוקר

והוא היה הראשון שלימד אותי להסתכל במדור הספורט

להסתכל על הטבלאות של הליגות בכדורגל

להבין כמה נקודות מקבלים על נצחון,כמה על תיקו,מה זה יחס שערים וכו'

ואני  בצמא גדול הייתי שותה את הסבריו

אני חושב שבזכותו נהפכתי להיות אוהד הפועל ירושלים

אני גם זוכר עד היום שבאיזשהו חופש הוא לקח אותנו, את אחותי ואותי לביקור בבית הוריו

לדעתי הוא גר בכפר ידידיה או בכפר חיים שבשרון אם אני לא טועה

ואני זוכר שנסענו בעגלה שהייתה רתומה לחמור וחשבתי אז שאין מאושר ממני

(אז עמרם,אם אתה קורא כאן הנה הזדמנות בערך 50 שנה אחכ לומר תודה,היית גדול...)

 את טלביה עזבנו ב1958 ועברנו לבית הכרם

ושם קנינו את הדירה ברח' רבי בנימין 3

אני לא מניח שסבתא שלי שדאגה ליציבות המשפחה כל השנים הייתה נותנת לאמא שלי ומשפחתה להטלטל בין דירות שכורות ירחם השם

לא בתה של מנהלת בקופת חולים כללית,מפא"יניקית ידועה מאנשי שלומנו תיתן לבתה להטלטל כאחד האדם בין דירות שכורות בשכונות ירושלים

ואז אבא שלי התחיל לקחת אותי למשחקי כדורגל באיצטדיון הפועל בקטמון

כבר כתבתי על זה אני יודע

אבל הייתי רוצה לצלצל באחד הימים הקרובים לא.שהיה חבר טוב של אבא שלי ולשאול אותו איך פתאום התארגנה לה חבורה של כמה חברים והחליטה ללכת דווקא לקטמון,מבצרה של הפועל?

האמת שחיים ברעם נותן לזה תשובה חלקית בספרו

והוא צודק

המעמד הבינוני בירושלים,תומכי מפא"י ,אשכנזים אם צריך לומר את זה בפה מלא הלכו לקטמון לראות את הפועל

מזרחיים,אנשי המעמד הנמוך,כל אלה שלא אהבו את הקשר בין הון לשלטון ובצדק מבחינתם

אהדו את בית"ר

ברעם כבנו של משה ברעם האיש החזק של ההסתדרות בירושלים מספר לפרטי פרטים על המאבקים בין אוהדי הפועל לאוהדי בית"ר בעיר וזה מרתק לקרוא

אני הקטן רוצה לספר על חוויה אחת

ואני אומר זה לא רק כדורגל

כבר כתבתי לא אחת על הקשר ביני לבין אבא שלי שרוב רובו סבב סביב היותי תלמיד גרוע שבגרועים

לפעמים היה נדמה לי שאם הבאתי ציון טוב הוא היה גאה ואוהב אותי ואם הייתי מביא ציון רע או תעודה רעה ירחם השם הייתי חוטף צעקות וגם מכות עם אני זוכר היטב

בכלל ימי חלוקת תעודות היו רב הזמן ימים שחורים משחור

ימים שבהם הייתי מתקשה להגיע הבייתה כי הייתי יודע מה אבא יעשה לי כשהוא יראה את התעודה..

נו טוב,לא לזה התכנסנו

אבל היו ימים אחרים שכנראה אבא שלי רצה להתקרב אלי ולא ידע כל כך איך

ולכן לקח אותי למשחקי כדורגל

(שיט,רציתי להעתיק לכם את הקטע הקצר שברעם מספר על החוויה ההיא מבחינתו אבל דווקא השבוע זוגתי עשתה סדר בכוננית ואני לא מוצא את הספר כרגע)

הפועל ירושלים עמדה לרדת ליגה

אם היא תפסיד במשחק הזה מול חיפה היא תרד ליגה ואז אוהדי בית"ר ימררו לנו את החיים

אני זוכר את השבת הזאת בשנת 1965

אני זוכר את הכניסות למגרש,עמוסות אנשים שילדים עומדים מחוץ לתור ומושכים בחולצתו של כל מבוגר שלא היה "מצוייד" בילד ומבקשים "שיכניסו אותם" כי זאת יש לדעת

בזמנו מבוגר היה יכול להכניס ילד בחינם !

אני זוכר את 2 הטריבונות זאת הדרומית שאנחנו היינו יושבים בה דרך קבע וזו הצפונית שהייתה מול השמש והייתה מאוכלסת ברובה אוהדי בית"ר שבאו לתמוך בקבוצה היריבה

(זה תמיד הפליא אותי כילד העניין הזה: איך הם מעזים? אנחנו  לימק"א אפילו לא חשבנו לבוא

טוב,האמת שפעם אחת כן באנו למשחק של בית"ר נגד הפועל באר שבע,אני חושב שב"ש הוציאו תיקו במשחק הזה ואוהדי בית"ר השתוללו ככה שיותר לא שמתי רגל בימק"א,בעצם שמתי רגל אבל זה קשור לסיפור אחר,רק אומר שהורי רשמו אותי לקייטנה בימק"א העניין ששיעורי השחיה לבנים נערכו בערום מלא,כן כן ואני הרגשתי שזה לא ממש טבעי לי לשחות ככה שהבולבול בחוץ ועזבתי,אני זוכר שהבריכה הייתה בתוך המבנה והיא הייתה מאוד קטנה)

מכבי חיפה הובילו 0:2 במחצית הראשונה

והעסק נראה גמור

אבל המחצית השניה היא היא  המחצית שלא אשכח כנראה כל חיי

הפועל ירושלים שיחקה מדהים

אלי בן רימוז',מהטבי,חנוני,בנבנישתי,ויקי מנצור,בן משה ומעל כולם היה סינגל

צבי סינגל

שמהדקה ה85 כבש 2 שערים והרים את האיצטדיון

ועוד מישהו שאני לא זוכר  כבש את השער השלישי והפועל ירושלים ניצחה 3:2

ונשארה בליגה

אני לא זוכר משחקים אחרים וראיתי הרבה לאורך שנות ה60

אני זוכר את המשחק הזה כחוויה חד פעמית שהייתי שותף לה עם אבא עם א.ועם דב,איש מדהים שעליו אולי אספר פעם בנפרד

כשקראתי את החוויה  אצל חיים ברעם הייתה לי צמורת אשכרה

אגב החוויה התעצמה כשאותו צבי סינגל  בא לעבוד במשרד של אבא שלי !

וואו,זה בערך כמו שנינט תבוא להיות שכנה שלי עבור ילדיי

פגשתי אותו,שוחחנו,הוא נתן לי חתימה

והייתי גיבור לשעה קלה בקרב  ילדי השכונה והכיתה !

זהו

אולי בכל פעם שארצה לכתוב משהו ואין לי  מה לכתוב אומר שהראש שלי ריק

כנראה ככה הוא מתמלא..

יאללה,כביסה וזה

תיהיו טובים וחזקים