שנחזור לשיגרה?

כאילו יש לנו ברירה...

קחו שיר -

ישן

יוסי בנאי-אני וסימון ומואיז הקטן

ולפעמים כשאני כך לבדי

אני חוזר אל סימטאות ילדותי

אל נעורי שנעלמו עם השנים

לחברים שלי ההם הישנים

אני חוזר אל הצבעים והקולות

אל העיניים התמימות והגדולות

אני חוזר אל השכונה אל עץ התות

אל עפיפון אדום אדום קשור בחוט

היינו ילדים וזה היה מזמן

אני וסימון ומואיז הקטן

היינו ילדים וזה היה מזמן

אני וסימון ומואיז הקטן

אני זוכר קולנוע רקס ביומיות

ומרחוק פעמונים של כנסיות

ואיך רדפנו על גגות אחרי יונים

לעוף איתן רצינו עד לעננים

ובגן השעשועים על נדנדות

נשבענו אמונים לכל הילדות

שיחקנו סנל וסוס ארוך וראשיות

המלחמות היו אז לא אמיתיות

היינו ילדים וזה היה מזמן...

בנעלי שבת וכובע של ברט

ובעברית יפה עם עין ועם חית

דהרנו על ענן עשוי מכריות

ובאקדח פקקים הטבענו אוניות

הייתי טרזן וסימון ארול פלין

ומואיז הקטן דהר כמו גונגה דין

ובלילות החורף הקרים מאוד

היינו מתכסים בכל החלומות

עברו שנים מאז עכשיו העיר גדולה

מסימון לא שומעים אפילו לא מילה

ומואיז הקטן לאן הוא נעלם

וגם קולנוע רקס כבר לא קיים

אבל אני כשאני כך לבדי

אני חוזר לסמטאות ילדותי

אל נעורי שנעלמו עם השנים

לחברים שלי ההם הישנים

היינו ילדים וזה היה מזמן

אני וסימון ומואיז הקטן

היינו ילדים וזה היה מזמן

אני וסימון ומואיז הקטן

שיר יפה

מטיס אותי בשניות על סמטאות ילדותי

בעצם לא ממש סימטאות

סתם כביש לא סלול בתחילת שנות ה-60 בבית הכרם

יוסי בנאי גדול ממני באי אילו שנים (טוב בערך 20)

והוא זוכר את קולנוע רקס

אני זוכר את קולנוע עדן ברח'אגריפס

ואת "קומפלקס" בתי הקולנוע (קומפלקס-בטח..)

אוריון-אורגיל-רון שבמוצ"ש יותר מכל הימים

היינו הולכים לסרט

כיסאות עץ

דלתות שכל הזמן נפתחות

ואור קבוע שנכנס

והייתי פריק לא קטן של הליכה לקולנוע

חבורות חבורות היינו הולכים

ורק אחכ

מאוחר יותר

גיליתי את הקסם שבללכת לבד

איזו פאדיחה זו הייתה לתפוס מישהו שהולך אז לבד לסרט

כאילו כתוב לו על המצח

אתה אין לך חברים אין לך

וכנראה גם חיים לא בדיוק

אפילו חבר לא הצלחת להשיג לסרט...

אחכ

הרבה אחכ

גיליתי את הכייף שבללכת לבד

להצגה יומית

עם פופקורן

הרי אתה לא בדיוק מנהל סימפוזיון כשאתה יושב בקולנוע

אבל אז אם לא היה לך עם מי ללכת

נחשבת אפאס לוזר משהו..

ואני הקפדתי ללכת עם החבר'ה

אלא מה..

יש לו כאן שורה בשיר שמדברת על בגדי שבת ונעלי שבת

אני זוכר שכשהיינו ילדים בפרוש היו לנו בגדים שלא לבשנו באמצע השבוע

כי הם נקנו לשבת וחג

ולא לבשנו אותם באמצע השבוע שומו שמיים

ככה גם עם נעליים

עד היום שזוגתי מנסה לומר לילדים שיש בגדים יותר יפים שמיועדים

לחג או ארוע

אני נזכר בערבי השבת בירושלים

היינו מתקלחים

לובשים את בגדינו הטובים

וככה יושבים לארוחת ערב

כי יש בגדים לימי חול ובגדים לשבתות..

הבת שלי נמצאת שנה ראשונה בצופים

בהתחלה זה היה בשבילה משהו קסום

ללכת לצופים

לחזור הבייתה ברגל ביחד

כולם מלווים את כולם..

אני הייתי מכור לתנועה המאוחדת

כל יום שלישי ושבת

היינו "יורדים העירה"

עד היום הירושלמי "יורד העירה"

ביטוי שלא שמעתי בשום עיר אחרת

ירדנו העירה הלכנו לפעולה

ואחכ היה המנהג המקודש שלפני שעולים על האוטובוס הבייתה

לאכול פלאפל

ובמרכז העיר היו כמה וכמה דוכנים מצויינים לפלאפל

שאנחנו נתנו בהם סימנים

אחכ

שנים אחכ זה היה חומוס

בפינתי

במלך החומוס

בטעמי המיתולוגי שהיה  ידוע  בעובדה שאסור היה ללעוס רק לבלוע

כדי לפנות מקום להמונים שצבעו על כל שולחן מתפנה

כשרצינו חומוס עסלי

היינו יורדים לעיר העתיקה

לאבו שוקרי

או קונים כעכ עם זעתר בשער יפו

או סתם שותים קפה קטן

ומסתכלים על התיירות שנכנסות לשער שכם

ביום שישי זה יום הנישואין ה12 שלנו

ובאותו יום הסתבר לי שזה יום הזכרון ה-35 לפטירתה של אמא שלי

אז בבוקר אנחנו הולכים לאכול ארוחת בוקר בתל אביב

ובצהריים אנחנו נוסעים לעלות על קברה בהר המנוחות בירושלים

רק 3 ניהיה שם

אחי אחותי ואני

אחותי השנייה לא תבוא

מרב עיסוקים שכחנו  את התאריך

ואחותי נוסעת לאיזה סמינר שהיא התחייבה להגיע אליו

לא ממש נורא

אחרי 35 שנה

אנחנו מתורגלים

וגם לא ממש רוצים עוד אנשים

ניהיה שם כמה דקות

נשים פרחים

נאמר תפילה

ונלך

עד לשנה הבאה

כי אלה החיים

הכל מעורבב

שמחה וקצת עצב

וזכרונות

טובים ופחות טובים...

תיהיו אנשים חברים שלי

ואל תפחדו להרגיש.